קומדיה נעימה ומשעשעת. ההצגה עוסקת בקונפליקטים בתוך המשפחה מהסוג שכולנו מכירים וההתרחשויות מאוד מצחיקות. לכל אורך ההצגה צחקתי מהברקות הומוריסטיות שנבנות באופן מסודר עד שמגיעים לפואנטה. ההצגה מאוד נוחה לצופה שיכול לנחש את המשך התקדמות העלילה די בקלות ולזכות בסיפוק משחרר כאשר הציפיות מתממשות. למרות שמרבית התמונות מוגזמות, אין ההגזמה נגררת לכלל הומור רדוד והרמה נשמרת לכל אורך ההצגה. זו איננה יצירה שגורמת לצופה להתעמק בקונפליקטים ולהיות מוטרד מהאירועים שבדרך כלל די מוכרים מהבית, להיפך, הקונפליקטים מוחלקים היטב, הבעיות מגיעות לכלל פתרון פשוט, הכל קל וברור. בסך הכל הצגה הומוריסטית בהחלט ראויה.

גם להצגה זו, כמו להדודה של מנש הגעתי במסגרת המנוי של תיאטרון חיפה וגם הפעם לא הייתי מוכן מראש ולא ידעתי בדיוק למה לצפות. כשנודע לי שמדובר בקומדיה משפחתית נחרדתי קלות שמא אני הולך לראות עוד קומדית סטראוטיפים רדודה ופלקטית, אך משראיתי את שמות המחזאית והבמאית נרגעתי. ענת גוב ועדנה מזי"א כבר הוכיחו לנו באירועים קודמים שהן יודעות לבנות חוויה בימתית טובה, נעימה ועם הומור בנוי היטב.

ההצגה מתרחשת מתחילתה ועד סופה בביתה של מלכה בזמן סעודה משפחתית. השם מלכה נבחר לא בִּכְדִי. האמא, סבתא וסבתא רבה - מלכה - נוהגת בכולם כבממלכתה ומצפה מכולם לציית לפקודותיה. היא שולטת במשפחתה ביד רמה מאמצעות מניפולציות רגשיות 'פולניות' סטראוטיפיות שמוגשות בכשרון רב על ידי רבקה מיכאלי ללא שמץ של גלישה לוולגאריות. ברקע ההתרחשויות מספר לנו בעלה המנוח של מלכה, הלא הוא יוסי גרבר, את מה שעומד להתרחש בהמשך. תפקידו של הבעל המת הוא בעיקר לספר סיפור רקע, תפקיד של קריין או של מקהלה. יוסי גרבר מציג דמות בנויה היטב ומשחקו מעשיר את הטקסט בהרבה סבטקסט.

במהלך הארוחה, כאשר מלכה מוציאה את כרטיסית המשימות שהיא מתכננת לכל בני המשפחה לסדר פסח הקרב ובא מתקוממת בתהּ ושוברת את הכללים. פתאום בגיל 53 התעוררה הבת לדרוש את עצמאותה. מכאן ממשיכות להתפתח סיטואציות משפחתיות מוכרות אם כי מאוד מוקצנות ובכל תמונה אנו רואים על משחקם של הנוכחים שאינם מדברים באותו רגע את רצונם להשתיק את המדברים משום שהעימותים הבאים צפויים לבני המשפחה ממש כמו לכל הקהל. בהמשך תגענה עוד התפתחויות מפתיעות שבדיעבד אנחנו יודעים שגם אותן יכולנו לצפות. אינני מתכוון לפתח את הנושא ולהכביר בספוילרים גם אם הם צפויים.

המשפחה של מלכה היא גלריה של דמויות הזויות שהן מעין הגזמה של דמויות שכולנו מכירים, חלקנו אפילו מהמשפחה הפרטית שלנו. יש בין הדמויות הרבה מאוד סוגים של עימותים פנימיים בין גישות והכל מאוד משעשע וכלל לא מעיק. ההצגה לא נועדה להביא אותנו לכלל התלבטות, תובנה או התרגשות. ההצגה נועדה להצחיק והיא ממלאת משימה זו בהצלחה.

מרבית זמן ההצגה יושבת המשפחה לאורך שולחן הסעודה כשכל הדמויות יושבות ופניהן לכיוון הקהל. התפאורה מאוד קולעת ומעבירה בדיוק את התמונה הנדרשת. גם המעבר לחללים הסמוכים בדירה, אלה שאיננו רואים, מומחש היטב על ידי התפאורה. מאחורי הסלון מצוי חדר השירותים שנחשף ונעלם באמצעות התאורה שלפני ומאחורי מסך שקוף למחצה. חדר השירותים יהפוך בשלב מסויים לזירת ההתרחשות העיקרית של ההצגה. כמו שאמרתי, לא יהיו כאן ספוילרים.

כל השחקנים מצויינים בתפקידיהם וכרגיל ישנם אלה שבולטים מעל כולם. רבקה מיכאלי מעולה, פשוט אין עליה. גם באותם המקומות שההגזמה חורגת מעל ומעבר לכל גבולות ההגיון - תוכנית וחזותית, הדבר מתקבל כאילו כך היינו מצפים ממלכה להתנהג. אחרי כל כך הרבה שנים על הבמה נדמה שהדרך היחידה של רבקה מיכאלי להפתיע היא לשחק גרוע, אך היא כנראה איננה יודעת לעשות את זה. גם יוסי גרבר לא יכול להפתיע. בפעם האחרונה שראיתי אותו על הבמה הוא היה בדמות מוֹרִי הגוסס בימי שלישי עם מורי, הפעם הוא כבר בתפקיד מת, וכמת הוא מלא חיים וחיוניות חיננית ששובה אל לב הצופה - אני - וגורמת לנו ממש לאהוב את הדמות.

דינה סנדרסון היא הנכדה של מלכה, קצינה קרבית שמחליפה סגנונות התנהגות ודיבור בהתאם לסיטואציה הרגעית. אמנם הכל סטראוטיפים בולטים ובכל זאת המשחק מאוד נכון ומעביר את התחושה המתאימה עם מידת ההגזמה הראויה. מאוד אהבתי.

אם חשקתם בבידור איכותי קליל, איכותי ובנוי היטב אני בהחלט ממליץ על הצגה משפחה חמה.

פורסם ב http://tarboot.wordpress.com/2010/04/30/family