בשבת קפצנו לראות את מופע הבידור "אישה כמוני" בבית ציוני אמריקה. על הבמה הקטנה באולם אנטימי עלתה ג'ינג'ית סוערת ובמשך שעה וחצי גרמה לקהל לשאוג לבכות ולהשתנק מצחוק. בלי גסויות בלי ירידות נמוכות עם הרבה מאוד חן חוכמה וסיפורי חיים היא לקחה אותנו אל עולמה שהוא גם עולמי הפרטי.

פלד הרפז יודעת לספר סיפור, יודעת לרתק את מאזינה ולסחוף אותם אל עולמה. זה לא פשוט להחזיק אנשים שיקשיבו שעה וחצי ולא ירגישו שעברה שעה וחצי. 

היא מודיעה כבר בהתחלה שיש לה סיבה לעמוד על הבמה. היא בשליחות. שליחות להחזיר לנשים את העטרת שנפלה. להזכיר לנשים שהן שוכחות את כוחן מוותרות עליו. היא מזכירה לנו שאנחנו עושות בבית הכל. היא מחזקת את הנשים ומצליחה לגרום לגברים לזוז באי נחת בכסאות.

יש לה ביקורת חברתית נוקבת, יש לה מה להגיד כמעט על כל דבר והיא מתרכזת בנושא הבית והמשפחה היחסים עם הילדים שלה, הבעיות שהם מביאים עם הגילאים השונים. אני בכיתי מרוב צחוק כשהיא תארה את הבן שלה ושאגתי כשעברה לספר על הבנות שלה.

גם מערכת החינוך לא יוצאת מקופחת ןולד הרפז מצליפה בלי רחמים במורות במנהלות והקהל לר מפסיק לצחוק.

היום רוב מופעי הבידור שייכים לצעירים והנה עולה לבמה אישה שעברה את ה 40 נראית נפלא ושוברת את הסטיגמה שהז'אנר הזה עובד רק לחברה שעוד לא התחתנו. הקהל שלה מבוגר יחסית אנשים שכבר טעמו את החיים ומסוגלים לצחוק על הכל ברטרוספקטיביה. הקהל באולם שלה מהרגע שהיא עולה לבמה. היא גם מנהלת לא פעם דיאלוג קל שנון וזורם עם האנשים היושבים מולה, יש לה תשובות חדות, מהירות מצחיקות ושנונות.

האור בו היא מאירה את החיים בהיר וחזק. החשיבה שלה אחרת מרתקת ומצחיקה. היא שמה מראה אל מול פנינו ולמרות שלא תמיד זה נעים דרכה זה לפחות נורא נורא מצחיק

אני ממליצה בכל לב לא לפספס אותה

תזכרו

יעל גור אמרה:

דורית פלד הרפז