במהלך השנה החולפת הועלו בתיאטראות השונים בארץ פארסות רבות אשר נכתבו ע"י ריי קוני, גדול כותבי הפארסות של ימינו, כך שבמקביל מועלות ההצגות : "כסף עובר ושווא" ו"תקלה קלה", ולאחרונה הועלתה בבית צבי ההצגה "נא לא להפריע", שאף היא פארסה שנכתבה ע"י קוני יחד עם ג'ון צ'פמן, בהשתתפותם של תלמידי השנה השלישית. טיבן של הפארסות הוא ביכולת להעצים סיטואציה מחיי היום יום, ולהפוך אותה לתסבוכת של ממש באמצעות טעויות בתזמון, באמצעות הקצב המסחרר, באמצעות הטעויות בזיהוי, וכמובן באמצעות הטקסט המבריק ששופע חידודי לשון, רמיזות מיניות ותחכום. יצוין, כי קוני מקפיד לשלב בפארסות שהוא כותב ביקורת חברתית, אשר ב"נא לא להפריע" מתייחסת למאפייניה של הזוגיות הבורגנית שמתיימרת להיות הגונה.

עלילת הפארסה עוסקת בשני זוגות נשואים : פיליפ מרקהאם, מו"ל של ספרי ילדים, ואישתו, ג'ואנה ; הנרי לודג', שותפו של פיליפ, ואישתו, לינדה. הנרי מבקש מפיליפ להשתמש בדירתו על מנת להיפגש עם ג'יין, המוקדנית שהכיר, אולם בד בבד לינדה מבקשת מג'ואנה להשתמש בדירה על מנת להיפגש עם המאהב שלה, וולטר. בביתה של ג'ואנה עובד אליסטר ספנלאו, מעצב הפנים, אשר ממתין ליציאתם לבילוי של בני הזוג מרקהאם על מנת שיוכל לבלות באינטימיות יחד עם סילביה, עוזרת הבית. כמובן, תכנונים אלו יוצרים שרשרת של אירועים מביכים, של שקרים ושל חילופי זהויות, מה גם שדמות נוספת מופיעה ברגעים הבעייתיים ביותר - גב' סמית' הסופרת, אותה מעוניינים פיליפ והנרי להחתים על חוזה.

הפארסות של קוני מאז ומתמיד היוו אתגר עבור במאי, משום שקצב ההתרחשויות צריך להיות מהיר במיוחד, תוך שמירה על תזמון מדויק, שכן חריגה מכך לא תצליח למצות את הפארסה באופן מיטבי, ומסיבה זו בד"כ הפארסות של קוני מבוימות ע"י הבמאי הנודע לזלי לוטון. הנוסח העברי המצוין של יונתן אסתרקין מהווה גרסה מצוינת של המחזה בעברית, מכיוון שהוא שומר על חידודי הלשון המתוחכמים ועל דו המשמעות בטקסט. הבמאי דב רייזר עשה עם השחקנים עבודה טובה מאוד, וניכר כי הוא שם דגש על מרכיביה ההכרחיים של הפארסה כדוגמת הרמיזות המיניות, והוסיף אליה מספר רגעים של בימוי מתוחכם במיוחד, וזאת באמצעות המוסיקה שערך אפי שושני. יחד עם זאת, פארסה אמורה לגרום לקהל לצחוק ללא הפסקה, והתחושה שלי הייתה שהדבר לא קרה כמצופה, כלומר, ישנם לא מעט רגעי צחוק, אך ניתן להפיק מהמחזה יותר. רייזר גם הקפיד על שמירת האופי האנגלי של המחזה, והדבר בא לידי ביטוי בשפת הגוף ובהגייה המדויקת לרוב, וכן הביא לידי ביטוי את הביקורת החברתית הנוגעת לחיי הנישואין הבורגניים. חשוב להדגיש, כי ההצגה "נא לא להפריע" מוצגת ע"י שני צוותים של שחקנים, וברור לחלוטין שהדבר משפיע על איכותה של ההצגה, שכן ההתמקצעות בתזמונים המדויקים היא שעושה את ההבדל המשמעותי. כמו כן, לתחושתי היה ניתן לוותר על ההפסקה באמצע ההצגה, שכן היא ממשיכה בדיוק באותה התמונה בה היא נעצרה, והדבר מוביל לירידת מתח.

עוד יצוין, כי התפאורה הנאה שעיצב אדם קלר הטיבה לתאר את הבית האנגלי, אשר נמצא בעיצוב מחדש, והוא בחר עבורו צבעים בגוונים ורודים, שמצליחים להעצים את המבוכה ואת האבסורד. כמו כן, מיקומי הדלתות נבחרו בקפידה, והדבר מאפשר את היתכנותה של הפארסה. התלבושות שבחרה אפרת מירב היו יפות, והתאימו לאופיין של הדמויות השונות. כמו כן, הדס לוז עיצבה תאורה טובה, אשר יוצרת מספר רגעים מוצלחים של הומור.

עוז ניסן בתפקיד פיליפ מרקהאם היה מצוין, והוא נכנס היטב לנעליה של הדמות השמרנית והמהוגנת. כמו כן, הוא מבליט במשחקו את האבסורד שהוצאה לאור של ספרי ילדים ביחס למה שמתחולל בביתו. יחד עם זאת, לעתים נראה כי הוא משקיע מאמץ גדול מדיי בשפת גופו ובאינטונציה שלו, והדבר מעט גורע מאיכות הביצוע. לצדו, רותם אלטרוביץ' בתפקיד ג'ואנה מרקהאם הייתה טובה לפרקים, משום שכאשר היא לא משתמשת נכון בקול שלה יש קושי רב להבין אותה, ונדמה כי היא מתאמצת יתר על המידה.

מיכאל גמליאל בתפקיד הנרי לודג' עשה עבודה מרשימה בגילום דמותו של הבעל אשר מנהל רומן מחוץ לנישואין, וכשם שרצונו על הבמה להתפרע עם מאהבת, הוא מפגין זאת גם במשחקו. כמו כן, הוא משתמש נכון באינטונציה שלו על מנת למצות את ההומור מרוב זמן הבמה שלו. לצדו, גלי הראל בתפקיד לינדה לודג' הייתה מצוינת בעיקר בזכות הבעות הפנים המדויקות שלה, וכן בזכות השימוש המוצלח במבטא הגרמני בעת הצורך, וכל זאת היא עושה באלגנטיות רבה.

רז מזרחי כאליסטר ספנלאו מגלם היטב את דמותו של מעצב הפנים שזהותו המינית מוטלת בספק, והוא נע היטב בין שני קצוות אלו. כמו כן, הוא מביא לידי ביטוי במשחקו את מחויבותו לשיתוף פעולה עם בעלי הבית, אולם גם מספק זיק של רצון לנקום בגין האשמותיו של פיליפ. לצדו, ענת גופמן בתפקיד סילביה, עוזרת הבית, עשתה עבודה טובה מאוד והפגינה משחק מחושב.

יניב בומברג בתפקיד וולטר, מאהבה של לינדה, עשה עבודה טובה, ועל אף שזמן הבמה שלו קצר יחסית, הוא מצליח למצות אותו באופן מיטבי. אסתי שיגאני בתפקיד ג'יין המרכזנית, המאהבת של הנרי, מגלמת את התפקיד באופן מקצועי כמעט ללא מילים. בנוסף, אלינור פוגל בתפקיד גב' סמית' הסופרת הייתה טובה מאוד, והביאה לידי ביטוי את הפן הביקורתי והשמרני שרצה המחזאי להמחיש, מה גם שהיא מופיעה ברגעים המביכים ביותר בתזמון מדויק.

סיכום : ביצוע מוצלח ומשעשע של אחת הפארסות הפחות מוכרות של קוני.