הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין מעלה את "צעדים" דרמת נוער בלשית כהגדרתה בתכניה. זאת הצגה מענינת מלאת חן נעורים, קלילה, מבדרת ומבוצעת היטב שנכתבה ובוימה ע"י גיל צרנוביץ שחקן שהופיע בלהקת בנות פסיה מחזאי ובמאי.

ההצגה נוצרה בשיתוף שחקני ההצגה. בתיכון עירוני א בנס ציונה מתכוננים למסיבת הסיום ונבחרת הכדורסל של בית הספר למשחק הגמר. מתברר שבבית הספר מבוצעת סדרת גניבות ומנהלת בית הספר מאימת לא לקיים את המסיבה ולפרק את הנבחרת באם לא ימצא הגנב כי החשד הוא שהגנב הוא אחד התלמידים.כרגיל בבלש הסוף מפתיע. החשד כמובן עובר מאחד לשני ולכל אחד מהחשודים סיבה להיות חשוד. תוך כדי חשדות אלו אנו מכירים את הנפשות הפועלות את הדברים האופניים לו והמניע להיות חשוד.

המשחק של כל המשתתפים טוב מאוד וכל אחד מגלם טיפוס אחר ואופי אחר. מיקה--נלי תגר העשירה מברותית ביותר עוזרת לחברי כיתתה ומשתלבת יפה בחבורה. מאיה-אלינור פכט מראה במשחקה את טוב ליבה ושהיא אמיתית ואמינה. קרן-אנדריאה שוורץ חוצפנית, שתלטנית,משחקה מעוצב היטב יש לה נוכחות בימתית חזקה וקשה להתעלם ממנה.

שבי-מני פלורנטין-"הליצן" של הכיתה אנושי מאוד ,מתחשב. איתי-אלון אופנהיים ו תמר-אילה זילברמן השתלבו יפה בחבורה העליזה והמלוכדת. אדם-עודד אהרליך-טבעי,שקט,מאוד אמיתי וקצת פחדן. עידו-גלעד אבנת טוב לב,מוכן להקריב את עצמו למען הכלל. משחקו מצויין. גדי-אלעד רביב-התרשמתי מההיגוי הטוב שלו. שמעון-דרור דהן-המורה לספורט טוב כשחקן ומפקד בצבא ומצויין כרקדן. בתיה-ימית קשביץ-המנהלת- נאמר לה כנראה לשחק סטריאוטיפ של מורה אך משחקה נראה לי לא טבעי, מלאכותי.

הבימוי קצת בעיתי ומסורבל.כל הכניסות והיציאות לא היו ברורות לאן נכנסים ומאיפה יוצאים.הן לדעתי היו מיותרות. יתכן והתפאורה גרמה לכך. הקפאת השחקנים מפעם לפעם נראו כגימיק בלבד ולא היו נחוצות.

לראות או לא לראות: הצגה נחמדה, חביבה, לא מעמיקה, חן נעורים. נהניתי לצפות בה.