סרטו החדש של אנדרסון הוא קודם כל מונומנטלי, ענק, אפי. זהו סיפור שנמתח על פני 3 עשורים משמעותיים מאוד בהיסטוריה האמריקנית. זהו סיפורו של יזם צעיר המנסה להתעשר בתעשיית הנפט ההולכת ומתפתחת בארה"ב של תחילת המאה ה-20 כשבידיו יתרון אחד משמעותי, יכולותיו כרטוריקן, כנואם. בעזרתן הוא משכנע עיירה שלמה להרתם לעזרתו במטרה לקדוח נפט באיזור.

סיפור העלילה מעניין, קצת ארוך ונמרח אבל לסרט שלושה יתרונות שהופכים אותו למתמודד משמעותי במירוץ לאוסקר:

1. דניאל דיי-לואיס ממשיך בקו אותו החל בסרטו של סקורסזה כנופיות ניו-יורק ומביא אותו לכדי שלמות בסרט זה. משחק כל כך משכנע וכל כך דומיננטי שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים.

2. פול תומס אנדרסון מותח את הצופה בסצינות עוצרות נשימה על נופיה המדהימים של ארה"ב האגררית של תחילת המאה ה-20.אמנם הסרט מתארך מעט יותר מדי, 158 דקות, אבל סצינת הסיום פשוט שווה את הישיבה כולה...

3. ג'וני גרינווד. האיש והקומפוזיציות. הגיטריסיט של רדיוהד מלחין פסקול שפשוט משנה לחלוטין את הסרט. מסרט אפי רחב מימדים הוא הופך אותו בהינף מפרט ומקל מנצחים לחוויה פסיכדלית שגורמת לך להדבק לכיסא בהבעה של תמיהה ויראת כבוד כאחת.

בסיכומו של דבר, סרט מצויין, אחד הטובים והמשכנעים של השנה. קצת ארוך אבל ללא ספק יצאתי מרוצה...