יסורי איוב מאת חנוך לוין -LES SOUFFRANCES DE JOB DE HANOKH LEVIN בקאמרי ובצרפתית

להיחשף לחנוך לוין באחת ההצגות הבוטות ביותר שלו, בישראל, באולם II תיאטרון הקאמרי החדש ת"א ובייחוד בשפה הצרפתית ברמה כזו עד כי חשבת כי זו שפת המקור,, לא נאריך דברים על תוכן ההצגה, נכתב לא מעט בעיתונות המתאימה:

אתר הקאמרי

ויקיפדיה

הבמה,  WALLA   ,   עכבר העיר ועוד..

הצפייה במחזה במסגרת התיאטרון הקאמרי החדש, המצוחצח, אשר לצרכי ההצגה כל הבמה נעטפה בניילון שחור, הן כתפאורה , אך בייחוד להגנה מכל חומרי הצבע והרפש אשר המופע משתמש בהם על מנת להמחיש את האקסצנטריות של חנוך לוין מצד ויוצרי ההצגה מאידך, מיד עם תחילה המחזה, יש תחושה כי הקהל נכנס לקשב וריכוז בלתי נשכח, למעט צחוק מאופק או אנחת חרדה , הצלילים והרעשים היחידים אשר נשמעו היו מתוכן ההצגה והבימוי, תחושה כזו כבר לא הייתה הרבה זמן בקהל ישראלי הרגיל לשחק עם מסכי המגע של הסמארטפונים.

קשה להאמין כי בימוי נועז כזה היה מתבצע על ידי להקה ישראלית אשר הייתה עולה על בימת תיאטרון ממוסד כמו זה של הקאמרי. המלל הצרפתי, אשר נשמע יותר נאמן מהמקור, היה מלווה בכתוביות אשר הופיעו ברקע בשלשה אזורים ( כך כל אחד יכל לצפות בהצגה ולקרוא את התרגום מבלי לאבד את הקורה על הבמה) ונראה כאילו הוא תורגם אחורה- מצרפתית לעברית, מסקר קצר בתוך הקהל, מתברר כי רובו (של הקהל) לא היה דובר צרפתית וכי , אלו המכירים את התוכן המקורי של חנוך לוין, אמרו כי זה תואם מקור ולא חסר ולא נוסף משפט.

הפגישה עם השוק (SHOCK) הוויזואלי אשר יצרה הלהקה אותה מנהיג LAURENT BRETHOME, דורשת הרבה מאוד סובלנות מצד קהל אשר ברובו אינו מורגל לתרבות משוחררת וייצרית כמו זו אשר מביאים הצרפתים, ולמרות זאת רק זוג קשישים עזבו את האולם, המלא עד אפס מקום, ואפשר להבין זאת.

יום אחרי יום השואה, תכנים ותמונות מהמחזה, לא יכלו להתחבר יותר טוב לאווירה של ימי זיכרון כאשר התמונה האחרונה של כל הלהקה העולה אל מול איוב התקוע על מוט, כאשר הם עירומים אך מרוחי רפש ובתנועה איטית מציינים בצורה כה מוחשים מעין אווירה של אפוקליפסה.

יש לציין את השחקן הראשי PHILIPPE SIRE אשר נוכח על הבמה לכל אורך המחזה ומשחק את תפקידו ללא הפוגה, גם כאשר הוא תלוי מספר מטרים מעלה ופעולה העיקרית מתנהלת על הבמה מטה, אין הוא מפסיק את גניחות המוות ונוכחותו קיימת בצורה חזקה ומוחשית ביותר .

פגישה אקראית עם במאי ההצגה LAURENT BRETHOME אשר גם מנהל את הלהקה LE MENTEUR VOLONTAIRE, הפכה לשיחה די ארוכה ולבבית, בה הוא מסביר את אהבתו המיוחדת ליצירתו של חנוך לוין, השיחה נסבה גם על הפילוסופיה אשר בטקסט המקורי והקשיים להבאתה אל הבמה, השימוש בצבע בכלל, ובכחול כמייצג את הדם כאשר האדום והצהוב משמשים הרכבי משנה, השיחה נסבה גם על ההפתעה בקבלה של הקהל הישראלי את הנועזות הויזואלית של הבימוי, לוראן ברטהום סיפר כי היה מאד קשה לשכנע את מנהלי הקאמרי לארח את הצגתו וציין כי אחרי המופע השני, מתוך שלשה רצופים, הוא נדהם מהאולם המלא, מהצמא של הקהל לתוכן ולצורה, מהביקורות החמות וסיפר כי עתה בעלי מקצוע התיאטרון בארץ מודים כי אם בימוי מסוג זה היה מועלה בעברית ועם תמיכה מתאימה, היה המחזה ממלא אולמות במשך חודשים רבים. עוד סיפר לוראן ברטהום כי אלמנתו של חנוך לוין (ליליאן ברטו?), חזתה במופע ואמרה כי לא הייתה יכולה לצפות לנאמנות גדולה יותר ליצירתו ורוחו של חנוך לוין מאשר בהצגה זו. עוד הוסיף הבמאי הצעיר, ספק בבדיחות ספק במליצות, כי אחרי שהעלה הצגה זו במטרה לעשות איתה סבב עולמי, חזו לו ביקורות את סופו המקצועי, כמובן כי המציאות שהוא רואה כיום מוכיחה את צדקת דרכו.

ולבסוף, יש לציין כי מאז כמה שנים השגרירות הצרפתית ובחסותה , המכון הצרפתי, הביאו לתל אביב יותר ויותר פעילויות תרבותיות אשר העשירו את חיי התרבות והבידור בעיר וגם אחראים לחסות אשר נתנו להרמת יסורי איוב על במת הקאמרי בתל אביב.