עונת 2010-2011 התאפיינה בעיקר במחזות זמר חדשים שעלו בתיאטראות השונים בברודוויי כדוגמת "Spiderman - Turn Off The Dark", "The Book Of Mormons ואחרים, ולמעשה כמעט שלא היו העלאות מחודשות של מחזות זמר, והדבר, כמובן, בא לידי ביטוי במועמדויות המצומצמות לפרס הטוני בקטגוריה זו. אחת מהפקות אלו היא המחזמר "Anything Goes", שנכתב בראשית שנות השלושים ע"י קול פורטר, שהינו אחד היוצרים החשובים ביותר במוסיקה האמריקאית ובתקופתו נחשב לאחד היוצרים הפורים ביותר של מחזות זמר בברודוויי, מה גם שהיה בין הכותבים הבודדים שהיו אחראיים הן לכתיבת הפזמונים והן להלחנת המוסיקה. בימים אלו עולה המחזמר בתיאטרון סטיבן זונדהיים בברודוויי בהפקת Roundabout Theatre Company, והפקה זו זכתה לשבחים רבים, מה גם שהייתה מועמדת לתשעה פרסי טוני, וזכתה בשלושה מהם : ההעלאה המחודשת הטובה ביותר של מחזמר, השחקנית הטובה ביותר במחזמר (סטון פוסטר) והכוריאוגרפיה הטובה ביותר (קתלין מרשל).

המחזמר נכתב כמחזמר קומי ע"פ מחזה מאת פ.ג'. וודהאוס, גאי בולטון, הווארד לינדסי, ראסל קרוז, טימות'י קרוז וג'ון וויידמן, כך שהפקה זו היא תערובת של הפקות קודמות שהועלו במרוצת השנים. סיפור העלילה מתרחש על אוניית תענוגות שמפליגה מניו יורק ללונדון. בילי קרוקר הוא עוזרו של אליישה העשיר, שעולה לספינה בעקבות אהובתו, הופ הארקורט, אשר מפליגה ללונדון עם אימה, אוונג'לין, ועם ארוסה, לורד אוולין אוקלי. על הספינה נמצאת גם רינו סוויני, זמרת במועדון לילה וחברה קרובה של בילי, וכן מונפייס מרטין, נוכל שמוגדר כאויב הציבור מספר 13, והעוזרת שלו ארמה. העלילה כולה, שהופכת עד מהרה למפגן של תחבולות ושל חילופי זהויות, מעולם לא חדלה להיות רלוונטית, קל וחומר בעולם שבו המילה "סלב" תופסת יותר ויותר משמעות, כך שכלומניקים ואף עבריינים הופכים למפורסמים בין רגע. יתר על כן, לצד שלל המצבים הקומיים, יוצריו של המחזמר יצקו לתוכו לא מעט ביקורת חברתית, שבדיעבד אף עמדה במבחן הזמן, ולאחר כשמונים שנה, נראה כאילו דבר לא השתנה.

השירים שנכתבו ע"י פורטר הפכו לאחד מפסי הקול המפורסמים ביותר של ברודוויי, אשר בין השאר זכו גם לביצועים ע"י טובי הזמרים בעולם. המוסיקה של פורטר מתוחכמת וסוחפת, ואי אפשר שלא להיות שבוי בקסמם של השירים, אשר הפכו עד מהרה לקלאסיקה, החל מ"Anything Goes" דרך "I Got A Kick Out Of You" ו- "You're The Top", וכלה ב- "It's De-lovely" ואחרים, ומעניין לראות שממחזמר אחד עומדים שירים רבים בזכות עצמם. בנוסף לכך, פורטר כתב לא מעט פזמונים שנונים ומתוחכמים, אשר מביעים באופן מיטבי את הביקורת החברתית שלו, ולצד זאת הדבר אינו נעשה באופן בוטה יתר על המידה. רוב פישר כמנהל מוסיקלי שמר על כלל המרכיבים של המחזמר בתצורתו המקורית, ובאמצעות התזמורת בת ה- 16 נגנים בניצוחו של ג'יימס לאו, המוסיקה נשמעת במלוא הדרה ויופיה, ולאחר המופע נותרת צרובה בזיכרון.

הבמאית והכוריאוגרפית קתלין מרשל עשתה עבודה מצוינת, וידעה להשתמש היטב בחלל הבמה הקטן יחסית שעמד לרשותה, ולא בכדי זכתה בפרס הטוני עבור הכוריאוגרפיה הטובה ביותר. "Anything Goes" יכול בקלות להפוך למחזמר עם עיבוד עדכני, ובכל זאת מרשל בחרה להעלותו בהפקת "אולד-סקול", תוך שבכוריאוגרפיה היא יוצקת לתוכו בהצלחה מרכיבים מודרניים ותובעניים יותר, אשר מביאים לידי ביטוי את יכולותיהם הגבוהות של השחקנים. בסופו של דבר, "Anything Goes" הוא מחזמר מרהיב, שראשית נסמך על השירים הנפלאים שכתב קול פורטר, ועם זאת הוא מתאר סיפור עלילה שעומד במבחן הזמן ויש בו לא מעט מהאקטואליות ובמקביל הביקורתיות שבו מומחשת היטב. כמו כן, מרשל שמה דגש רב על כך שמדובר במחזמר קומי, כך שהתזמון הוא מרכיב עיקרי בו, ויחד עם השחקנים הביאה לכך שכל תמונה וקטע מוסיקלי מבוצעים באופן מלוטש ומרשים, ולרוב מותירים את הצופים בקהל פעורי פה.

דרק מקליין יצר תפאורה יפה ונקייה, אשר תיארה היטב את אוניית התענוגות, כך שהדגש בה היה יעילותה במעברים בין התמונות השונות, והדבר נעשה במהירות ובאופן שכמעט אינו מורגש. מרטין פקלדינאז יצר תלבושות נהדרות, אשר התאימו באופן מיטבי לכל אחת ואחת מהדמויות, ופקלדינאז שמר על מרכיבים קלאסיים, אשר עלו בקנה אחד עם הקו המנחה של הבמאית. פיטר קאזורובסקי עיצב תאורה מצוינת, אשר מחד תפקדה כאור יום בספינת התענוגות ובן רגע הפכה למועדון יוקרתי בירכתי בלבה של הספינה. כמו כן, חשוב לציין את עיצוב הפאות והאיפור של פול האנטלי של אנג'לינה אבאלון, שנעשו באופן מוקפד, כך שנראו אותנטיים לחלוטין.

על אף שלכאורה בילי קרוקר מוגדר כדמות הראשית במחזמר, נראה שדווקא המחזמר סובב סביב דמותה של רינו סוויני, זמרת המועדונים, ולא בכדי מרבית הקטעים המוסיקליים שייכים לה. לתפקיד שבעבר גולם ע"י את'ל מרמן וע"י פאטי לופון לוהקה סטון פוסטר, אחת מהשחקניות הבולטות ביותר בברודוויי בשנים האחרונות, שגילמה את דמותה של פיונה במחזמר "Shrek" ואת דמותה של מילי במחזמר "Thorougly Modern Millie", ועבור האחרון אף זכתה בפרס הטוני לשחקנית הטובה ביותר. פוסטר היא לכל הדעות כישרון יוצא דופן, והדבר בא לידי ביטוי ביכולות השירה, המשחק והריקוד שלה, ובמחזמר כמו "Anything Goes" כל אלו נדרשים במינון זהה ובאופן האיכותי ביותר. יכולותיה הקוליות של פוסטר מעולות, והיא מותירה לעצמה מרחב אלתור בכל הופעה והופעה, כך שכל אחת מהן שונה מקודמתה, והביצועים שלה לשירים כמו : "Blow Gabriel Blow" ו"I Get A Kick Out Of You" מבליטים זאת על הצד הטוב ביותר. בנוסף לכך, בקטע המוסיקלי "Anything Goes" מובאות לידי ביטוי יכולות הריקוד שלה באופן מרשים, במיוחד לאור הכוריאוגרפיה התובענית של ריקוד הסטפס, אשר דורשת ממנה גם לשמור על שירה יציבה ועוצמתית בסיום הקטע. כישרון המשחק מובא היטב לידי ביטוי לאורך כל המחזמר ומיוחד בקטעים המוסיקליים "You're The Top" ו"Friendship", ופוסטר ממלאת את הבמה בנוכחותה הזוהרת, הטבעית והכריזמטית, ואי אפשר להסיר ממנה את המבט, כך שלא הייתה ראויה ממנה לזכייה בפרס הטוני עבור השחקנית הטובה ביותר במחזמר בהעלאה מחודשת.

לצדה של פוסטר לוהק ג'ואל גריי לתפקיד מונפייס מרטין, אויב הציבור מספר 13, ולמעשה, גריי כבר שנים אינו מופיע בברודוויי (מאז תפקידו האחרון כקוסם מארץ עוץ במחזמר "Wicked"), אלא התמקד בבימוי בתיאטרון ובטלוויזיה. גריי הוא מהכוכבים הבולטים ביותר של ברודוויי ושל הוליווד, והינו אחד מתוך שמונה שחקנים שזכה בפרס האוסקר ובפרס הטוני על גילום אותו התפקיד (המנחה במחזמר "קברט"), וגם במחזמר "Anything Goes" מוכיח גריי שגם בגיל 79 הוא עדיין בעל כישרון משחק מבריק, ועדיין מסוגל לשיר ולהתנועע באופן מרשים במיוחד ב"Be Like The Blue Bird" וב"Friendship", וניכר כי הוא נהנה מכל רגע שלו על הבמה. יתר על כן, גריי הופך את דמותו של מונפייס מרטין לקריקטורה של נוכל מתוחכם וטוב לב, שעל אף היותו אויב הציבור, אי אפשר שלא להזדהות עמו. כמו כן, ג'סיקה סטון בתפקיד ארמה, שותפתו הסקסית של מונפייס מרטים, עשתה עבודה נפלאה כדמות בפני עצמה וכדמות התומכת בדמותו של מונפייס מרטין.

קולין דונל בתפקיד בילי קרוקר עשה עבודה נהדרת, והוא מתגלה כזמר סולן מצוין בשיר "Easy To Love", אשר נכנס היטב לנעליה של הדמות מבחינה משחקית. דונל יוצק לתוך דמותו של בילי את התמימות הדרושה, ואת השינוי שעבר בהשפעתם של רינו סוויני ושל מונפייס מרטין, כך שדבק ברצונו להתאחד עם אהובתו, הופ הארקורט. לצדו, לורה אוסנס בתפקיד הופ הארקורט מילאה את הבמה ביופיה ובעדינותה האצילית, והפגינה את יכולותיה הקוליות המרשימות בשיר "Goodbye Little Dream, Goodbye". יתרה מזאת, השניים מבצעים את אחד הדואטים היפים במחזמר "It's De-lovely", ומעניקים לו קסם מיוחד של זוג נאהבים צעיר.

שני שחקנים בולטים נוספים הם ג'ון מק'מרטין בתפקיד אליישה וויטני, הבוס של בילי, וג'סיקה וולטר בתפקיד אוונג'לין הארקורט, אימה של הופ, ושניהם מרשימים במשחקם, והופכים את דמויות המבוגרים למגוחכות, כך שלצעירים קל לשטות בהן. יחד עם זאת, אדם גודלי בתפקיד לורד אוולין אוקלי מצליח לגנוב את ההצגה כקריקטורה בריטית מנומסת ועצורה, שהופכת למשוללת כל רסן. אמנם גודלי אינו זמר, אולם באמצעות כישרון המשחק שלו הוא יוצר דמות משעשעת, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד בקטע המוסיקלי "The Gypsy In Me".

כמובן, המחזמר לא היה שלם ללא להקת שחקנים נהדרת, ולמעשה מדובר כאן במיטב שחקני החיזוק בברודוויי. היכולת שלהם ליצור מעטפת איכותית עבור השחקנים הראשיים היא זו אשר הופכת את המחזמר לפנינה תיאטרלית ומוסיקלית של ממש, והדבר בא לידי ביטוי בביצוע המקהלתי ההרמוני ובביצועים המדויקים לכוריאוגרפיה בכל קטע מוסיקלי במחזמר. יתר על כן, רובם ככולם יוצרים דמויות של ממש מדמויות כמעט אפיזודיות, ובכך נמדד ערכם המוסף. משתתפים נוספים : ג'וש פרנקלין, רוברט קרייטון, וולטר צ'רלס, קלייד אלווס, וורד בילייסן, דניאל ג'. אדווארדס, קווין מאנהל, אדם פרי, וויליאם ריאל, אנתוני ויין, אנדרו קאו, ריימונד ג'. לי, שינה אן מוריס, קימברלי פאור, ג'ניפר סאבלי, ג'ויס צ'יטיק, לינדה מאגלסטון, ניקי רנה דניאלס, טארי קלי, אנתוני וויין וקריסטן בת' וויליאמס.

סיכום : מחזמר נפלא שזוכה לביצוע בימתי מרהיב ויוצא דופן בזכות ליהוק מיטבי של השחקנים. אל תחמיצו!