שלשום הלכה לעולמה יפה ירקוני אשר כונתה "זמרת המלחמות" לאחר מאבק קשה במחלת האלצהיימר.

ירקוני היתה מהבולטות והמוערכות בכוכבות הזמר הישראלי. בתחילת דרכה בתחום הבידור היתה רקדנית, ובימי מלחמת העצמאות התגייסה לשירות צבאי. מאוחר יותר הצטרפה לאחת הלהקות הצבאיות הראשונות, להקת ה"חישטרון". אולי בשל נסיונה בעולם הריקוד, התאפיין סגנונה המוזיקלי בתחילה כ"סלוני", מוזיקת ריקודים שהיתה מקובלת בבתי הקפה והמועדונים באותה תקופה ונחשבה בעיני רבים כ"לא פטריוטית". מאידך, הופעותיה במהלך הקרבות במלחמת העצמאות ומלחמות ישראל לאחר מכן הקנו לה את הכינוי "זמרת המלחמות.

ב-1948 הקליטה את שירה הראשון, "עיניים ירוקות", שהפך ללהיט. עם תום המלחמה החלה ירקוני לפעול בעולם המוזיקה הישראלי. בעשרות שנות פעילותה הקליטה מאות שירים, בסגנונות שונים ובשפות רבות.

בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל זכתה להצלחה מסחרית גדולה (אם כי פחות בעיני המבקרים) אך עם חלוף השנים ובעקבות שינויים בטעמו של הקהל הישראלי ובתרבות הישראלית ככלל, נדחקה מפסגת הזמר הישראלי הפופולרי ונודעה בעיקר כזמרת עבר מיתולוגית וכאמנית מצליחה בעולם הילדים. בשנות ה-90 כיכבה ירקוני בתוכנית טלוויזיה לילדים לצד חתנה מאיר סויסה. ב-1998, שנת היובל למדינת ישראל, זכתה בפרס ישראל על תרומה לזמר העברי.

 ביום העצמאות 2002, זמן קצר לפני ערב הוקרה שתוכנן לכבודה, התראיינה ירקוני לגלי צה"ל. במהלך הראיון הביעה ביקורת חריפה על פעולות הצבא  במבצע "חומת מגן". הראיון עורר שלל תגובות נזעמות ואף הוביל לביטול ערב ההוקרה המתוכנן. לא מעט אמנים ואישי ציבור יצאו להגנתה של ירקוני ולהגנת חופש הביטוי, וערכו למענה ערב הוקרה חלופי.

החיבור ההיסטורי בין ירקוני למלחמה על הקמתה של מדינת ישראל, הקנה לה מקום בקאנון הלאומי ורבים משיריה כגון "באב אל וואד", "האמיני יום יבוא","הן אפשר", "היו זמנים" ואחרים הפכו לחלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי.

למרות שהיא לוותה את הפסקול הישראלי מאז מלחמת העצמאות ועד תחילת שנות האלפיים היא חשה בשנים האחרונות שהיא מוזנחת ולא מוזמנת אל ירכתי הבמה כפי שמעידים מכתבים אותם פרסם הכתב נדב בורנשטיין בחדשות 10 .

היא תקבר היום בגבעת שאול לצד בעלה המנוח.

בת 86 והיא הותירה אחריה שלוש בנות, שמונה נכדים ,ואבעה מינים ,וכן מורשת רבה של שירים.