אם לא נשפוט את "המוזרים", אולי נכיר מקרוב את הגאון הבא
עינב דרומר

מספרים עליו שהיה איש ריב ומדון, זועף וכעסן, הופעתו החיצונית מוזנחת ופראית, הסתובב פרוע שיער ולבוש ברישול, התכנס בעצמו והתבודד, היה בעל תנועות גוף מגושמות, בדירתו חגג הבלאגן והלכלוך - שיירי האוכל מארוחת הבוקר פזורים במקומות שונים, עטים וניירות רבים בכל מקום ומעליהם בגדיו המרופטים.

באחד הקונצרטים בהם ניגן כסולן שכח את תפקידו והחל פתאום לנצח על התזמורת, תוך שימוש בתנועות ידיים מוגזמות שסטרו לנערי המקהלה שעמדו לצידו והחזיקו מנורות ששימשו לתאורת התווים. הקהל, שפרץ בשאגות צחוק לנוכח המחזה יוצא הדופן הזה, הרתיח אותו וגרם לו לקרוע ששה מיתרים תוך כדי נגינה זועמת. אם זה היה קורה היום ולא לפני 200 שנה, היתה קמה תיכוניסטית טיפוסית וצועקת - "מי זה הווירדו הזה? מה הוא חש את עצמו?".

בעצם... איזו תיכוניסטית טיפוסית היתה מבזבזת את זמן הפייסבוק היקר שלה לטובת האזנה לקונצרט של לודוויג ואן בטהובן? אבל זה כבר נושא אחר...

מי שיצא לו להיתקל בבטהובן באותה תקופה, קרוב לוודאי שצעק ללא מילים את צעקת התיכוניסטית הדמיונית ודאג להתרחק מהאדם השונה והמוזר שנקרה בדרכו. אך אם היה יודע כי בטהובן גדל במציאות אומללה אולי אז היה מתייחס לבטהובן עם טיפה של סלחנות וחמלה: אביו האלכוהוליסט הכה אותו כשלא ניגן כפי שציפה ממנו, וציווה עליו להישאר כל היום בבית ולהתאמן, בגיל 16 נאלץ לפרנס את אחיו הקטנים ולטפל בהם בעקבות פטירת אמו שאליה היה קשור מאוד, הוא חווה אהבות נכזבות, מצבו הבריאותי היה רעוע והכי נורא למוסיקאי - איבד את שמיעתו עוד לפני שמלאו לו 30.

בטהובן הבודד נכסף לחברת בני אדם והיה מתוסכל מהעובדה שסביבתו לא הביעה הבנה למצבו הנפשי ועל כך שלא רבים ניסו להבין מה מסתתר מאחורי החזות הזועפת וחמת המזג שלו.

כולנו, באיזשהו מקום, מהווים סוג של בטהובנים קטנים כאלה, מוזרים ושרוטים. אך יש כאלה שדואגים לטפח אישיות מוחצנת שהסביבה "תאכל" בקלות ובכיף, ויש שיהיו עטופים בקליפות על גבי קליפות ויפגינו כלפי חוץ צד מרוחק, מוזר ומופנם.

אנחנו מתבוננים באנשים "המוזרים" בעין עקומה, אך עם זאת, הם מכניסים עניין לחיינו, והיה משעמם בלעדיהם. אם נשבור את מסך ה"אח הגדול" שלנו ונקלף את הקליפות דווקא של אלה הקשים לעיכול, ננסה לא לצפות בהם מהצד באופן מתנשא אלא לפגוש את הנשמה שלהם, אולי ככה נזכה לגלות מקרוב את הגאון הבא של דורנו...

הקישור למאמר:

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,l-4180933,00.html

אתר : www.dosanova.co.il