כאשר אתם צופים בתוכניות הבוקר והצהריים ,אתם עדים לתוכן שיווקי אשר נועד לקדם דבר מסוים.

למשל, הטיפ שנותנת אודטה או כתב-היד שמנתח הגרפולוג אילון בן-יוסף נראת מבחוץ כתמימה ולא מזיקה ,אך סביר להניח שמישהו שילם עליה כסף רב כדי שהיא תשודר.

כלומר: רוב מנחי הפינות בתוכניות הלייף סטייל למיניהם יושבים באולפן תמורת חבילת זמן אוויר שרכשו סוכניהם.

נכון שלפי חוקי הרשות השניה אסור לשדר "תוכן שיווקי" בטלוויזיה ,אך כאשר שני הצדדים יוצאים נשכרים מכך מה לנו כי נלין.

כזכור, לפני מספר שבועות אסרה הרשות השנייה על זכיינית ערוץ 2 "רשת" לשדר את תוכנית איכות הסביבה "האיש הירוק" העוסקת בנושאים סביבתיים בהנחיית גדי סוקניק.

וגם חשיפת המחירים ששולמו תמורת הופעתם של בעלי מפעלים נעה בין 13,800 - להשתתפות בת חמש דקות ועד 63,200 בשביל השתתפות לחצי שעה.

דוגמא נוספת לכך הינה בסיפור הבא: הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול קיבלה הצעה מאחת החברות הגדולות במשק לשלוח מומחים שונים לתוכניות האירוח תמורת סכום מסוים.

אין ספק שצריך לפקח על דברים כאלו ,אך עד שזה יקרה ,מדובר בתעשייה רווית ומשגשגת אשר מגלגלת מידי שנה כ-150 מיליון ש"ח.