924חתונת הדמים-לורקה-תיאטרון יפו צילומים-אלי ליאון     פרדריקו גרסיה לורקה שהיה משורר מוסיקאי ומחזאי ספרדי(1898-1936) נחשב היום לאחד מגדולי האמנים  של ספרד המודרנית. הוא נחשב לאחד הדרמטורגים הספרדיים החשובים ביותר ומחזותיו נכתבו בסיגנון לירי עדין ובריאליזם מדכא. הוא נרצח בגיל 38 בתחילת מלחמת האזרחים בספרד ובכל תקופת פרנקו השמעת שמו ויצירותיו נאסרו. הוא כתב את המחזה "חתונת הדמים"ארבע שנים לפני מותו הטראגי. המחזה הנו חלק ראשון מטרילוגיה  של שלוש טרגדיות הכוללות גם את "ירמה" ו"בית ברנרדה אלבה".   המושג "חתונת דמים"מתאר מנהג בו נאהבים פוצעים את כף היד ונוגעים אחד בשני כדי שהדם שלהם יתערבב.זאת "חתונה"לא שיגרתית כאשר הנאהבים רוצים להתחתן מהר ובלי ידיעת קרוביהם. במחזה"חתונת הדמים"מתואר הניגוד בין תשוקת האדם מול המוסר והמנהגים שאין לעמוד בפניהם והמאבק ביניהם המסתיים במוות.   יש הרואים במחזותיו אלו של לורקה כתב אישום על החוקים והמסורת שנחשבו בעיניו למיושנים ושאין בזמן המודרני אפשרות לעמוד בפניהם. בדרך כלל במחזות אלו האישה היא הקורבן. כבכל מחזותיו גם כאן מתואר המעמד הנחות של הנשים. חתונת הדמים דן ברצון להיות עצמאי משוחרר ולא כבול במוסכמות של מסורת ומנהגים.זהו מאבק של יחיד מול החברה.     אצל לורקה המוות אינו הסוף אלא דרך בה משתחררים ממוסכמות הנכפים על הפרט שם יש חופש לרצון האישי. זה גורלו של כל אחד שלא הולך בתלם ויוצא נגד הנורמה שהחברה קבעה. אם התשוקה לאהבה לא מסופקת ,החיים אינם שוים ועדיף המוות עליהם.   בכל טרגדיה של לורקה וגם ב"חתונת הדמים"עוד בתחילת המחזה יש אוירה קודרת .יש ציפיה לאסון ,למשהו טראגי שיקרה. ההפקה שראיתי אמש בתיאטרון יפו-,שמו החדש של תיאטרון ערבי עברי לשעבר, בויימה על ידי שניים- ניר פרנקל ורג'ין. הם גם אחראים על העיבוד והעיצוב.כדי להתגבר במקצת על האוירה הקודרת הם הוסיפו שירים רבים השזורים בעלילה. הבמאים משאירים את השחקנים על הבמה רוב המזן כאשר תוך כדי העלילה הם מתערבים בה בדו שיח. הם ביימו את ההצגה עם שיאים דרמטיים רבים כאשר השירים  באים לאחר כל שיא כזה ,דבר המאפשר התחלה מחדש של בנית שיא נוסף. יחד עם זאת הרעיון המרכזי של המחזה אינו אובד. הוא נשמר אך צורת ההגשה רכה יותר,מודרנית יותר והאוירה אחרת.אין את הקדרות המאפינת את המחזה.אמנם דבר זה נוטל מהמחזה חלק מהטראגיות שלו והופך אותו לקל יותר, בידורי יותר אך התוצאה יפה מתקבלת נהדר.בצורה כזו המחזה הופך למודרני יותר עכשוי יותר ועם שירים רבים שהולחנו ונוגנו על ידי עידן ברק.   הבמאים הצליחו להציג את לורקה בצורה שונה,חריגה,מענינת,טובה מאוד ועם סוף קצת שונה.  לא מזמן ראיתי הפקה אחרת של "חתונת הדמים" וגם שם צורת ההצגה היתה אחרת מהמקובל. אין לי אלא לחזור על מה שכתבתי אז דהיינו שזהו בימוי קיצבי ביותר,חדשני,רענן,מגוון מאוד ומלא פעילות,טרגדיה המבויימת "בקלילות " מסויימת אם אפשר לומר כך,אם כי אלו שתי הפקות שונות מאוד אחת מהשניה.     תירגמה את המחזה בשפה עכשוית רנה ליטוין.התאורה שהיותה חלק חשוב בעיצוב ההצגה תכנן נדב ברנע ואת התנועה הרבה והיפה עיצבה הדר שפירא-ויסבורד.   התוכן בקיצור הוא שכלה-לי שבתאי אוהבת את ליאונרדו-ישי בו משה אך היא אינה יכולה להנשא לו כי הוא נשוי לבת דודתה. היא עומדת להנשא לאחר אך החתן  משפחתו קשורה ברצח במשפחת ליאונרדו. האהבה בוערת.בחתונתה היא בורחת איתו .   רג'ין בתפקיד האם הנה אשה כוחנית.לירן קנטרוביץ החתן משחק ברגש רב ועיצב היטב את התפקיד הקשה.קרן סנדר ויקסל השכנה משחקה היה טוב מאוד.היא הכניסה קצת הומור בטראגדיה. רבים התפקידים במחזה.בשאר התפקידים שיחקו נגה מורג-אשת לאונרדו,מעין אלון-הנערה,אלן מישלי אזגי-המשרתת,דניאל מושס-האב,ועידן ברק -הלבנה.משחקם היה טוב מאוד   לראות או לא לראות:הפקה טובה,טרגדיה קלאסית שהפכה להצגה מודרנית מענינת,מלאת שירים ותנועה המתאימה לזמננו והמבוצעת ומבוימת היטב.המלצה חמה.   נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 09/2/2012 11:32   אלי
elybikoret@gmail.com
03-6856786
עיתונאי-מבקר אמנות,חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה.