אודם סרטו של הבמאי יהונתן סגל הוא סרט  פוליטי, נועז, ארוטי, פרובוקטיבי שקהל היעד שלו הם אנשי קולנוע ואנשי השמאל. הסרט הוא בעל גוון מטפאורי של הקונפליקט ישראלי פלסטיני.

הסרט פוגע בחיילי צה"ל, בשמם הטוב במוניטין של חיילי צה"ל.ובתדמיתה של המדינה.חיילי צה"ל מוצגים באור שלילי.  

אני משתדל ומתקשה לעשות הפרדה בין יכולתו של יהונתן סגל כבמאי לבין הנושא הטעון שפוגע בחיילי צה"ל.

הרגש הפטריוטי גובר מתוך הזדהות עם חיילי צה"ל שנפגעו מהצגת סצינות קשות כמו בסרט אודם.  

חברי הקאסט  מגלמים את תפקידם בדרךאמינה ומקצועית. בעד או נגד סיפור הסרט שמציג אותנו רע המציאות הוכיחה כי מורן רוזנבלט ונטלי עטיה זכו בפרס שחקנית הטובה בפסטיבל ירושלים.  

צר לי כאזרח מדינת ישראל שמשלם מסים כסדרם אני שותף להפקה של סרטים מסוג זה שנתמכים ע"י המדינה.  

עלילת הסרט אודם מספרת את סיפורן של שתי נשים פלסטינאיות שהיגרו מרמאללה ללונדון. לארה (קלרה חורי) ואינעם (נטלי עטיה).

לאחר 18 שנות נתק נפגשות השתיים בלונדון, לארה נישאה לגבר אנגלי היא אם לילד, הם מעלות זכרונות קשים מילדותן ברמאללה. אודם מחזיר אותנו לאירועים מהעבר בזמן האינתפיאדה הראשונה כשלארה ואינעם היו נערות (אותן מגלמות השחקניות שיו ויינר ומורן רוזנבלט).

הן מפרות עוצר חומקות מהמחסומים  ובורחות לראות סרט בבית קולנוע יהודי בירושלים, בתוך אולם הקולנוע הן מבחינות בשני חיילים (גל לב ועופר חיון) שמתלהבים מהן, הן מציגות עצמן כתיירות מאיטליה סופיה ומרצ'לה.

כשהן שבות לביתן הן נתקלות שנית בחיילי צה"ל, שרשרת האירועים מובילה לאונס הפלסטינאית ע"י חייל צה"ל.   

סצינת האונס בסרט הוא נסיון לערוך דה לגיטמציה לחיילי צה"ל שמציג את החייל כאנס ופושע מלחמה.  

אמנות מסוג כזה משפיעה באופן שלילי על דעת הקהל בעולם, מוטב ליצור אמנות שבאמצעותה נשפר את תדמיתה של מדינת ישראל וניצור הד תקשורתי חיובי.  

אני מתגעגע לסרטי הבורקס שעד היום עומדים במבחן הזמן. אם יערך סקר אקראי ברחבי הארץ אנשים זוכרים ומצטטים סצינות שלמות, מחגיגה בסנוקר, רק היום (פקח שמריהו) וכמובן סדרת אסקימו לימון בהם כיכב יהונתן סגל.

אין מה להשוות בין שני הז'אנרים סרטי איכות וסרטי בורקס מה שחשוב זה מה הקהל אוהב ולמה הוא מתחבר.