ביקורת: "קרוב יותר" - תיאטרון הספרייה - על אהבות ובגידות ומה שביניהן - המחזה והסרט עטור הפרסים בביצוע משובח

מאת חיים נוי

אהבה, נאמנות ובגידה, מציאות ואולי גם פנטזיה מתערבבים זה בזה במחזה "קרוב יותר" מאת המחזאי האנגלי פטריק מארבר העולה בתיאטרון הספרייה ברמת גן. המחזה חובר ב-1997 , תורגם ל-30 שפות ושנה אחר כך אפילו הועלה בתיאטרון הבימה. המחזה קצר שבחים ופרסים והסרט שהופק ב-2004 עם ג'וליה רוברטס ונטלי פורטמן הביא לפורטמן ולשחקן קליב אוהן את פרס האוסקר ואת גלובוס הזהב.

פטריק מארבר התראיין בשעתו וטען, כי אם היה מסוגל להסביר מדוע בעצם כתב את המחזה, לא היה כותב אותו בכלל.

"קרוב יותר" היא מעין דרמה רומנטית וסוג של גרסה מודרנית לאופרה הידועה של מוצרט "כך עושות כולן". המחזה בנוי מתמונות ומרבדים המשתרעים על פני 4 שנים. הבמאי גילי אמיתי הצליח להפיק מהשחקנים המוכשרים הצגה מעניינת וחילץ מהם משחק משובח ופינג-פונג של חוויה תיאטרלית.

יש לציין , כי המחזה רווי במילות זימה, פרשיות בגידה וחילופי זוגות בקצב די מהיר, למרות שההצגה עצמה לא קולחת בשטף, נעה על מי מנוחות, אבל מביאה סצנות טעונות וייחודיות.

 העלילה עוסקת במפגש בין כתב עיתון בריטי כושל, המתמחה בכתבות הספד, לבין  חשפנית אמריקנית צעירה. לאחר שהם הופכים לזוג הוא כותב עליה ספר ובעקבות זאת הוא פוגש בצלמת אמריקנית. הוא מתאהב בה, היא איננה מתייחסת לחיזוריו ופוגשת ברופא עור, סוטה מין, ומתחתנת איתו. כאשר הרופא מגלה שאשתו הטרייה בוגדת בו עם העיתונאי, הכול מתפרק, אבל אז הוא פוגש בחשפנית הצעירה והנבגדת. הבגידות הן חוזרות על עצמן ושוב מוצאים עצמם הגיבורים שרויים זה עם זו וחוזר חלילה.

זהו מבט עוקץ על אהבה וזוגיות, אהבה ותשוקה כאשר הגיבורים מנסים למצוא אינטימיות וכנות, בניסיון להתקרב יותר. הסוף הוא די מפתיע .

אליס החשפנית מגולמת בידי בת חן סבג, שחקנית מעולה ומשובחת. בת-חן נחנה באישיות בימתית כובשת, קולה הייחודי מעניק לדמות אופי מעניין. אין ספק שבת חן מגישה בהצגה משחק מוצלח ומצוין.

אבירם קליך כדן הסופר והעיתונאי הוא שחקן נפלא, מוכשר ומקצועי. הוא מגלם את הדמות בצורה ברורה וכנה ,אמינה וקולחת עד שלפעמים נדמה כי הוא נכנס לתוך התפקיד בעוצמה וללא כל קושי. אבירם מגיש משחק כובש ומצויין.

שי אגוזי כרופא הוא שחקן טוב מאוד ומשחקו ראוי להערצה. לשי קול מדהים ומשחקו פשוט יפה מאוד.

יעל לוין כאנה הצלמת היא ענוגה ונהדרת. משחקה משובח והיא ראויה לכל המחמאות על גילום התפקיד.

יהונתן גפן תרגם את המחזה והוא - כאמור - רווי מילים ומושגים שאינם מיועדים לבית ספרנו, כפי שאומרים. מזל שהבאתי איתי את בתי שהסבירה לי כמה עניינים, שאולי חשבה שכבר הספקתי לשכוח.

שורת הגמלאים שלצידי הייתה בהחלט רתוקה למתרחש ועקבה בדריכות אחרי הפרטיטורה , בניסיון נואש לסצנות עירום, כפי שהובטחו בשלט ההבהרה בכניסה. לצערם, הייתה רק סצנה אחת, והיא אגב הייתה מושלמת ויפיפייה. גם בזכות המשחק והתאורה המדהימה.

התפאורה והתלבושות בעיצוב לירון מינקין היו מקסימים. חלק מהתלבושות היו מהממות ואיכותיות. אפילו חולצות הגברים היו חדשות , מהניילון, ומסוג אנגלי משובח. הנעלים של השחקניות - בקרוב אצל כל הבנות בעיר.

התאורה של דולב ציגל הייתה משובחת ותאמה את העלילה. המוזיקה של אפי שושני הייתה יפה מאוד. ירון אתר עיצב וערך את מסך הוידיאו המרהיב.

השחקנים המצוינים הם הסיבה האמיתית לרצות לצפות במחזה והם מצליחים להביא לנו משחק נפלא ומחשבות מזווית אחרת על מהות הזוגיות והאהבה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל ipa, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום- דניאל קמינסקי