מאת: TickTack1

בעת האחרונה התבשרנו על שביתת לחם מאורגנת של המאפיות, שהפסיקו את פעולות הייצור והשיווק של לחם אחיד ברחבי המדינה. דרישת המאפיות מהממשלה היא העלאה מיידית של מחירי הלחם האחיד, מה שיפגע באוכלוסיות החלשות. הלחם נחשב למוצר מזון עממי, ולכן הוא מהווה גם סמל בכל העולם למאבקם החברתי של אוכלוסיות נחשלות. כולנו זוכרים איך הפכה לפני כמה שנים כיכר המדינה, מעוז האליטיזם הישראלי, ל"כיכר הלחם".

כל הדיבורים בתקופה האחרונה על לחם ומאפיות עשו לנו הרבה תיאבון, ולכן החלטנו לאכול ארוחת צהריים עסקית ב"לחם ארז" באזור ההייטק שברמת החייל בתל אביב. שם לא שמעו על שביתת המאפיות, על מאבק העניים או על המושג "לחם אחיד", שם מתקיימת מדינה בתוך מדינה, בועה שמנותקת מכל מה שמתרחש סביבה, ואשר מזינה את עצמה.

"לחם ארז" היו לפני כמה שנים ממבשרי אופנת לחם האיכות. מאז פריצתם השתנו הרגלי צריכת הלחם בארץ, ומי זוכר היום שפעם היו מכינים בבית סנדוויץ`עם לחם שחור בסיסי. במקום ישנו מגוון של לחמים מיוחדים: צרפתי, כפרי, יווני, דגנים ועוד - כשאיכותם תמיד גבוהה והטעמים מעולים. כל כך טעים הלחם, שבקלות אפשר לאכול אותו לבד ללא כל ממרח או תוספת. לתענוג הזה יש גם תג מחיר: קרוב ל- 20 שקלים לכיכר. כך הפך לו "לחם ארז" למותג, המסמל בורגנות פלצנית נהנתנית ומבוססת.

הסניף ברמת החייל מעוצב בצורה פשוטה ונקייה עם עיצוב מנימליסטי בצבע לבן, אולם הוא סובל מבעיה של חוסר אווירה וסטריליזציה, כנראה כתוצאה מהסביבה בה הוא שוכן. אנשי ההייטק הנהנתנים שעובדים באזור, נוהגים לפקוד באופן תדיר את המקום לארוחות צהריים. מעין גרסא מקומית למושג "לחם, עבודה". הזמנו ארוחה עסקית במחיר 33 שקלים, הכוללת: פרוסות לחם כפתיחה, מים מינרלים, מנה עיקרית וקינוח.

פרוסות לחם קינואה, שהוגשו לפתיחה יחד עם רוטב שמן ובלסמי לטבילה, היו טריות וטובות כצפוי. מכיוון שהיינו 4 גברים מורעבים, חיסלנו אותן במהירות וביקשנו פרוסות נוספות. לאחר שגם אלה נעלמו מהצלחת, ביקשנו תוספת שלישית. בלי למצמץ גמרנו שם לפחות כיכר. אך בניגוד לרושם הראשוני, לא הגענו ל"לחם ארז" לארוחת צהריים רק בשביל לטרוף פרוסות לחם.

למנה עיקרית הזמנו פוקצ`ה סינייה - בצק, עליו מונחות חתיכות של בשר טלה עם רוטב עגבניות וכף טחינה. הפוקצ`ה, שבדיוק יצאה מהתנור, היתה טובה, טרייה וחמה. חתיכות בשר הכבש אולי לא היו העסיסיות ביותר שאכלתי מימי, אך בהחלט היו ראויות, והמנה כולה קרנה חיוביות. לא מסוג המנות המעודנות, שפוגשים במסעדת גורמה, אבל אופציה ראויה וסבירה בהחלט לארוחת בית קפה. מאידך, הסלט שליווה את המנה היה קטן, וטבע ברוטב חמצמץ. בשלב הזה כבר התחלנו להרגיש תחושה מסוימת של כבדות, כתוצאה מכמות הפחממות העצומה שספג הגוף שלנו.

אם עד כה ההתרשמות מן המקום היתה חיובית למדי, הרי ששרשרת ארועים מכאן והלאה העיבה על החוויה. לקינוח קיבלנו פרוסת עוגת שמרים שהיתה, איך נאמר, מעליבה. לא ברור איך מקום כזה מרשה לעצמו להגיש פרוסת עוגה עלובה כל כך באיכותה, ברמה של עוגת סופרמרקט. אם במחיר העסקית זה מה שהם מסוגלים לתת - כבר עדיף להם שישאירו את העוגה הזאת לעצמם. בנוסף, המקום המה באנשים, ושני המלצרים היחידים התקשו להשתלט על משהו כמו 20 שולחנות. כך ישבנו במקום דקות ארוכות, מבלי שמישהו יפנה לנו את הצלחות. בהמשך, כשביקשנו מהמלצרית לפרוט שטר של 20 שקל, נמסר לנו כי אין להם במקום עודף. סיום צורם לארוחת צהריים שהתנהלה רוב הזמן בסדר גמור.

ציון: 3 כוכבים

פורסם בבלוג של TickTack1 יוצא לאכול