אנחנו  האזרחים יושבי  כורסאות הצמודים 24 שעות למסך הטלויזיה ניזונים איש איש מערוצו. ההרגלים שלנו  להיות קשובים וגם   להאמין למגישים,עיתונאים, אורחי הפאנלים,היום ביתר שאת זה מחלחל לתוכנו.

    האנשים   שהתרגלנו לראותם  ביום יום,הופכים להיות "בני משפחה"  וכל  פנים חדשות שחוברות להם גורמים לנו לבחון ולבדוק אותם במראם,בקולם ולחוות דיעה עליהם. בימים אלה שאי הוודאות שולטת, אנחנו   נעשים רגישים אליהם ומה שהם משדרים לנו הופך להיות מדד לאינסטינקטים ורגשות בטן של אמת או   הפוך מכך.

היום לצורך כיסוי שטחים שהיו סמויים מעינינו מגיעים לפאנלים המתחלפים אנשי צבא,מומחים, מרצים שעוזבים   את מדפי הספרים  והלאפ-טופים,יורדים  מהקתדרלות והם  נעשים מצרך חיוני לכל ערוץ שצריך למלא את   שידוריו בכל שעות היממה.

   באופן טבעי אתמקד בערוץ 12 שלדעתי הוא  השקול ביותר מכל  4 הערוצים, מקיף משתתפים מקצועיים שאינם מתלהמים אינם  פורשי  זרועות  בדרמטיות ושומרים על איפוק השיחה.

    בערוץ 12 ישנה שיגרה של חילופי משמרות, היום מתחיל  בזוגות = נסלי עם יואב, עמליה ועופר. ניב רסקין  תופס נפח משמעותי, הוא מככב סולו, שקול  בעל  פני פוקר,רציני קשוב עם עיניים  חכמות  לדברי כל מרואיין.

   אחריו  המגישים : ירון אברהם,דנה וייס,עודד בן עמי,עופר  חדד, קרן מרציאנו, רפי רשף  ו.."היפיפיה הנרדמת" יונית לוי, דיבורה מהיר בלתי ברור ולקראת  כל סוף משפט  משפילה עיניים לרשימותיה. למרות שכל אלה הותיקים והחדשים מקבלים תויות  המסווגות אותם  לסקציה מסוימת ככתבי משפט,כתבי  תחקיר, או  כלכלה, היום בשעת חירום השילו מעליהם את  התויות ופורשים לכיוונים שונים.

   במעגלי  הפאנלים אנחנו פוגשים את  חוד החנית של  אנשי  הערוץ : אמנון  אברמוביץ,גיא פלג, דפנה ליאל, גדעון אוקו, יאיר

שרקי ועמית סגל חובשי הכיפות.  אהוד חמו    המסקר באומץ בערבית השגורה בפיו ומסביר  לנו  את הנעשה במגזר  ובשטחים עם פירוט קצוב וברור. ניר דבורין ככתב צבאי  הוא דמות מוכרת ואהובה של  שקט ושיקול הדעת בעינים טובות,איש בעל גוף וקרחת שמוסיפה לקסמו.

   מגישים ועיתונאים שהיו שוכנו   האולפנים עוברים מהפך. עם  שחפ"צים וכובעי פלדה כתמרורי דרכים הם מככבים בצמתי הדרכים  והופכים להיות כוכבי רשת גיא ורון האיש שלנו בצפון, אדווה דדון הדולקת אחרי  עבריינים, היא אורחת של קבע בשטח, ברהנו  טגניה שחיוכו התמידי מגלה את את טור שיניו הלבנות. גלעד שלמור המוצא את הפינות המיוחדות שאף תחקירן  לא מגיע לשם  , תמיר שטיינמן מגיש  המדווח  מהעוקף מתגלה לנו כעיתונאי  רב קסם ואטרקטיבי בבישנותו.

ועל כולם  דני קושמרו נראה  ככלוא עם השחפ"צ  ובחיוך מתנצל כאילו "מה לי ולכל זה". שהרי המשימות  האישיות  המאתגרות שלו קורצות לו  "יש  המון מה  לחוות ולהראות ".

   עוד פן שלא היה  כאן  במיקבץ כה  רב:  אלופים במיל, סוסי מלחמה ותיקים שמתגלים כגיבורים במדי צה"ל, כשהקווים  המסומנים שעל כתפיהם  הם הד.אנ.איי שלהם. השוטרים שהיו  חבוטים והחזירו  במלחמה  את  זר  הדפנה לראשם. אנשי  השב"כ,המל"ל כל אחד בתורו כישראל זיו אלוף במיל, מאגף המבצעים לשעבר,אורח של קבע גם  לפני המלחמה, הנאום הצרצ'לי של חיים ילין מי שהיה   הממונה על חבל  אשכול, חבר קיבוץ בארי. איילת פריש פרשנית ואסטרטגית, ירון בלום לשעבר מתאם

השבויים והנעדרים  הוצא מהנפטלין  ועכשיו הוא עוד מומחה. וטליה לנקרי לשעבר בכירה במל"ל זוהרת בתלתליה עם ניתוחים 

ברורים ועל כולם אורח חד פעמי יוסי כהן ראש המוסד לשעבר, אלגנטי ומצוחצח כאילו יצא זה עתה מהמקלחת.

   ופתאום הם מתגלים לפנינו,ענווים לא מפריעים  איש לשכנו, דיבורם  קצוב וברור    לא מתלהם ותנועותיהם  מעידים על  איפוק

כיאה   לדמויות שאולי בעתיד  הטוב יעלו  ויקחו חלק בהיסטוריה המחודשת  של  עמנו.