אני הרמתי ידיים  שאחר  שעקבתי את המתרחש בשלב הראשון  לתחרות ונשארתי עם השאלה איך בכל זאת עם אותו פורמט כבשו את פסגת התחרות הבינלאומית  4 יצירות ישראליות : ב-1978  להקת " "אלפא-ביתה" הביאה את השיר "אבניבי" ב-1979  להקת "חלב ודבש"  שרה את "הללויה",  ב-1998 דנה אינטרנשיונל עם "דיוה" וב-2018נטע ברזילי  עם "TOY"  (צעצוע).

   וכך עובדת  השיטה: 6 שופטים, ואסי עזר ורותם סלע כסרח עודף (לדעתי). השניים האלה  אמורים להיות ועדת קבלה של המתמודדים ומשפחותיהם   ו/חבריהם  עם כורסאות מפנקות בסלון ,מצליבים בנחמדות  את התשובות לשאלותיהם  של  הצמד חמד,במשך השנים קבלו אומץ ותעוזה עם התחכמויות וצחוקים מתגלגלים כשרותם מתרפקת  בחופשיות על הכריות  ולעיתים הם עוזבים את הסלון ועוברים להיות שופטים המביעים את דעתם המלומדה.

   השנה השופטים  ברובם   נשארו  על כנם כי לדעת ההפקה הם "צוות לענין".

    שירי מימון  עם רקרוד עשיר בהלחנה,ביצועים   ומשחק מאופינת בנענועי גופה העליון לשמע מוסיקה. קרן פלס היחידה מכולם שקבלה חינוך מוסיקלי, 3 שנים ב"רימון" בולטת בשקט שלה, בעיניה היפות שבדרך כלל בוהקות מדמעות. רן דנקר אינו פעיל במיוחד אבל דרוך במה שקורה במעגל  המבצעים. עדן חסון נסחף בהתלהבות של שכנו איתי לוי שזרועו   הימנית מונפת במרץ עוד לפני שהמועמד הוציא  הגה  מפיו, וכבר הוא אץ רץ להנחית את  התויין הכחול   בעוד שאר השופטים עדיין  בשלב האזנה.

אחרון חביב אסף אמדורסקי השולט  במספר רב של  כלים מוסיקליים,הוא השולט כמעט הבלעדי של התווין האדום כך שהמועמדים פוזלים בחשש לראות מזוית עינם  האם  הוא יפעיל את האדום אדום הזה לגביהם.

  ועכשיו אצטט כמה  "מחמאות"  מפי השופטים הנשמעים  רדודים ומצביעים  לאיזה רמה מקצועית  הם יורדים  הרחק ממה ששופטים מקצועיים  בוחנים  כשהם מגיעים  לאודיציה (מבחן) רצינית שיכולה  לשנות את  עתידו של מועמד.

   נכון השופטים של "כוכב הבא" כולם עם  רקורד מרשים  של הלחנה,הופעות, אוסף של תקליטים וסינגלים.  המשויכים לסוגה של  פופ, אלקטרונית או ים תיכונית  ישראלית. השאלה היא האם הם מוכשרים לשפוט זמרים אחרים.  בכל אופן  המשפטים הדלילים שיוצאים בעת שהם   מבקרים  זמר זה או  אחר לא מעידים  על יכולת שיפוטית נאותה.  והרי כמה דוגמאות :

"אתה שר יופי,זה היה מאוד אינטלגנטי" "אוהבים  אותך אחי" "לדעתי אתה לא כל כך  מתאים לקונספט" אני אוהבת  את השיר  שמת אותו   ישר בפנים, לא התרגשת, היית יציב" "ריגשת אותי אתה  שר יפה, תבוא כשתהיה יותר בשל, הוא יבוא בעוד שנה ויראה  לעולם" "מרגיש לי שהשיר קטן עליך, באת בעוצמה  חזקה"  "אתה מקצוען אתה שייך לבמה הבאת  ביצוע"

"הוא שר דומה לדודו טסה" "תפסיקו להשוות אותה לעדן גולן".

   רוב המועמדים אוהבת להביא שיר ידוע והם כאילו מגישים אותו  בגירסה חדשה עם שפע סלסולים המחקים את   הסוגה של פופ, או זמר ים תיכוני. אבל מה שהכי מלהיב את   השופטים והקהל מסביב זה  שבקטע הפזמון  הם  פותחים פה ענק משם  יוצאות צריחות באוקטבות  גבוהות וכל  המגביה הרי  הוא משובח.

   מאחר והשלב הראשון וכן גם   הבא אחריו משופע  ב"העתק הדבק" מוצאת ההפקה  מתחרה  שהם חושבים שהוא יהיה הצימוק  בעוגה, הם משאירים אותו לסוף  התוכנית וכך     הגיע  דולב בן ה-16 וחצי   לפני הקהל  שמראש  כבר  נראה שהוכרז עליו כמשהו  יוצא מהכלל   שנופלים ממנו  מהכסא  ואז שמענו  את המשפט הבא : "מה זה הקול הזה?  ועדן חסון מוסיף "שרת לי לנשמה ולא לאוזניים" .. ועוד  דוגמא  למתחרה שההפקה רוצה ביקרו.  והוא   אביחי אוחנה  שהוא חזן בן חזן בבית הכנסת השכונתי, ומביא איתו את שירו של   עדן  חסון "שיר שכתבתי למילים"   ובעוד כולם מתמוגגים במיוחד  המלחין עצמו היושב מולו,  קורה טויסט בעלילה, אמו של  החזן בתהליך של   התעלפות. אז איך שבנה לא  יעבור לשלב  הבא?