בארוקדה עשתה זאת שוב, שלפה מהמאות ה-16-17 מלחינים  ספרדיים ופורטוגליים ידועים וכאלה שקצת פחות ובנתה  ערב מיקס של שירים ואריות שחוברו לריקודי הפלמנקו,הזרביונדה ופנדנגו. כלי התקופה שחברי  בארוקדה משתמשים בהם כמו כנורות בארוק,תיאורבו,צ'מבלו ויולונה, העבירו את דמיון הקהל לכפרים וערים קטנות בפורטוגל וספרד שבככרותיהם עד היום קיימות ה"טהירות" שהם רחבת ריקודים בהם  מעגלי רוקדים המקבלים בשמחה כל מי שרוצה להצטרף.

אני אישית נכנסתי למעגל ה"סראדן" בפיגראס  למרגלות המוזיאון של  סלוודור דאלי.
לואיג'י בוקריני 1743-1805 :בן למשפחת מוזיקאיים. אחרי שהתפרסם באיטליה בוינה ובפריז כצ'לן וירטואוז,כתב סימפוניות והושפע בעיקר  ממוזיקת הריקודים  הספרדיים. בוקריני כמלחין העיקרי בתוכנית זו הביא לנו  את הטעמים והריחות של מדריד באותה  תקופה ויכולנו לחוש את דופק החיים דרך דנדון הפעמון ולדמיין את  תיפוף התופים של החיילים,מינואט הקבצנים העיוורים ושירת הכמרים.

יש מי מהמלחינים המודרניים כמו ג'ון קייג' יוצר אמריקאי  שביצירתו  four thirty three  הורה דרך הפרטיטורה שאין לנגן כל אותו הזמן, והמאזינים יכלו דרך השקט הזה לשמוע צלילים ורעשים מהסביבה.
כמו ביצירתו של בוקריני "הלילה של מדריד" נכנסו לתמונה גאייה רקדנית הפלמנקו ומדגימה את הפנדנגו ביצירתו חמישיית הגיטרה בשמלה המיוחדת הנעה ומנופפת בכפליה למרעד  נקישות העקבים והקסטניטות.

חוזה דה נברה 1702-1768 מלחין ששרת את המלך וחצרו  בהלחנת סוגות שונות הן למוזיקה דתית, לתיאטרון  וגם שלח ידו בסרסואלות (אופרה מוקדמת).כאן דניאלה סקורקה,סופרן,שרה שירי אהבה  המתורגמים כאליגוריה לאהבת האדם לבוראו.בין הקנטטות והרציטטיבים  שירים בכותרות המזכירים את "שיר השירים" שלנו ."את בן הזוג הנאהב" "עופי עופי נלהבת פראית" "אתי מלבנון כלה תבואי" .

בין שני המלחינים נברה ובוקריני הוצג בקצרה גם חוזה מארין 1619-1699 בשירו "אל תחשבי כבר ילדונת" נראה כי לפי  המימיקה של דניאלה מדובר בהטפת מוסר. מי שליווה את השיר הזה היו שניים: אייל לבר בגיטרת הבארוק ועמית בויולונה.

מסתבר כי קיים עוד נדבך בתוכנית הזו :מוזיקת פאדו מפורטוגל, כשהשם  עמליה רודריגז  המכונה "מלכת הפאדו" קופץ מיד לזכרוננו. שירת  נשמה עם  קול עמוק וחם. יש המדקדקים ומבדילים בין פאדו ליסבון לפאדו קוימברר. גם סוגי הריקוד משתייכים לזרמים שונים הנובעים ממאות קודמות. הטנגו שהוא אחד מסגנונות הפלמנקו ראשיתו במאה ה-15 מצועני הודו ומשם לאנדלוסיה.

כך או כך הקהל נהנה מכל העולמות. דניאלה הכילה את מוזיקת הרציטטיבים והקנטטות בהומור וגאייה צבעה את הבמה בצבעוניות תלבושותיה. צלילי הצ'לו האנושיים של הלל צרי והגיטרה הבארוקית השובבה של אייל היו נותני הטון ומשכו  אחריהם את הנגנים שנענו במרץ  ובהתלהבות ,אפשר היה להרגיש עד כמה המבחר שהוגש בתוכנית הזו  תואם את אהבת הנגנים מחלחל ומתדלק את האווירה לכדי תקווה שכל כך חסרה לכולנו בזמנים קשים אלה.