בתור סטודנט לתקשורת אני יודע שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה.

היא מתווכת את המציאות לצופה הממוצע ,וכן היא יכולה להבנות את המציאות כך שהצופה יתקשה להבחין בין דיווח להנדסת מידע.

בשנים האחרונות קיים עירוב בין דעות לעובדות ,ולא ברור ההבדל בין הבעת עמדה לגיטימית לדיווח חדשותי.

כך למשל מארחים חדשות 12 חדשות לבקרים את האלופים גיורא איילנד ועמוס ידלין.

שניהם היו בטוחים שחמאס מורתע לפני אירועי ה-7 באוקטובר, בעוד איילנד הכה על חטא ואמר ביושר "טעיתי", ידליi לא מודה בטעות שלו, ואף אחד מהמגישים לא מאתגר אותו על-כך.

שר האוצר בצאלאל סמוטריץ ועמית סגל טוענים שהתקשורת לא מבטאת את עמדת מתנגדי העסקה, אני מסכים שהתקשורת לא מספיק מדברת על סיכוני העסקה, אבל היא נותנת לאנשים להתבטא נגדה.

אני לא אוהב את הפסטיבל שעושים סביב שחרור החטופים, כפי שאמרה מגישת "כאן 11" מאיה ראכלין מדובר באנשים פרטיים שברגע שהם מטופלים בבית-החולים, צריך לעצור את התמונה ולעבור לנושא אחר, לצערי זה לא קורה.

יש עוד הרבה דוגמאות לכך שהתקשורת לא עושה את עבודתה כנדרש ולא בודקת את חלקה באירועי ה-7 באוקטובר, לכן העובדה שהיא תומכת בועדת חקירה ממלכתית היא קצת מוזרה, גם אם היא ערכית ונכונה.