לעומת שאר הערבים שהפכו להיות מעין קרקס בהנהלתם של אסי ורותם קבלנו ערב רציני ומכבד את המועמדים והשופטים.
ביום 16 לנובמבר בימים הראשונים עת נפתחה התחרות כתבתי שלא אגיע לסקר את כל ערבי התחרות אלא רק כשנגיע למעמד הסופי בו יבחר המועמד הראוי לאירוויזיון. ואכן הרושם של ערב זה היה מיוחד נטו רציני בלי תוספות מיותרות. האולם היה חגיגי הקהל הגיע חמוש בדגלוני כחול לבן, הבמה וסביבתה היתה עם פירוטכניקה והחמיאה לכל מתמודד שהיה ברדיוס המואר.
הזוג הבלתי נפרד אסי ורותם לשם שינוי עטו מסכות של רצינות, היא בשמלה שחורה באורך המידי עם ענק יהלומים (?)
הוא בחליפה שחורה לא מחויטת. השופטים אף הם חגיגיים במיוחד וכולם התנועעו לקצב המוסיקה וללהקות הנגנים והרקדנים
המתחלפות.
הפעם ניצבו במרכז 2 זמרים שהגיעו לגמר שמשכו את תשומת הלב כנפגעי המאורע המחולל של 7 באוקטובר. דניאל וייס שהוריו נרצחו בעוטף ויובל רפאל ניצולת הטבח בנובה. הזמרים הגיעו בשני סיבובים בשירים שונים בעיקר לועזיים כמו"כ התחלפו התלבושות של המועמדות. אחרי דילול נשארה רביעית הגמר שכל אחד מהם היה ראוי להגיע עד לטופ.
דניאל וייס,יובל רפאל, מורן והבובה שלה רד וולארי חמאתי. בסבב הבא הוציאה מורן ורד את דניאל מהתחרות. בסיבוב הבא
מורן ורד הלכו בעקבות דניאל וכך נשארנו עם 2 זמרות :יובל וואלרי. שתיהן בחרו שיר מלהקת "אבבא" וכן שיר של "החיפושיות". אגב, כדאי למי שמתכוון לחבר שיר מתאים לתחרות לקחת דוגמא מאותם שירים ולנכס אותם ברוחם למי שנבחרה.
גם השירים של רחל שפירא ועמיד בניון העלו את הצקצוקים והקולות של השופטים וואו. וואו ועוד פעם וואו. ושוב אנחנו עדים למחמאות שניתנו במהלך השיר "איזה מושלמת את" זו ההופעה הכי טובה שלך" ביצוע מושלם" וחוזר חלילה. תוך מתן
12 נקודות לכל מתחרה. להיות במצב של שיפוט" העתק הדבק" מוזיל ולא משכנע את ערך נותן דעתו ולבטח מבייש את הצד הנשפט.
לסיכום היה מענין לשמוע את דעת המתחרות יובל וואלרי שניה לפני שאחת מהן תהיה המוכתרת. וולארי "אני באה להגיד לעולם,אני ערביה נוצריה, בחרתי לשיר במדינה שלי שאני אוהבת" ואביה מוסיף"אנחנו רוצים לאחד את העם כולו וואלרי
באה להראות מהי ישראל האמיתית". ויובל בחרה לחבר בין המצב שהיתה מתחת לגופות הנרצחים בנובה ושמעה את אביה לוחש לה בטלפון "את תעברי את זה, תעשי את עצמך מתה" וכך היא עומדת זקופה וחזקה ובטוחה ומחכה לשמוע האם היא תהיה זו שתבחר. "תמיד ידעתי שאגיע והחלום שלי יקרה לעמוד בשויץ עם דגל כחול לבן".
וכשפרצו התשואות הרמות של הקהל למשמע החלטת היושבים באולם וקולות 2 מליון המצביעים מחוצה לו, שיובל נבחרה, ראיתי איך וואלרי בדמעות חיבקה את יובל, אבל נדמה היה שהיא הולכת ונמוגה ובתמונת הסיום הכללית כבר לא היתה על הבמה.
אני משערת שהיה קשה למי שהשתתף בהצבעה לחשוב קדימה ולשקול, פרט לאיכות השירה עצמה,מה כדאי יותר להביא
לבמה בינלאומית, ניצולת נובה או ערביה נוצריה .