ברחוב הרחב  שבסופו אתה מגיע לים רחוב ע"ש אריה תגר מי שהיה אחד מראשי העיר הראשונים של אשקלון, ממוקמת המסעדה  החלבית הכשרה  מלכה את ציפי, שם   אנגמטי שאין פירוש לו אפילו בתפריט המשמש למעשה כרטיס ביקור של  המקום.

מאחורי גדר שמאחוריו פינות ישיבה המופרדות זו מזו, כששמש בוקר מזמינה את  הצעירות שהחנו את הילדים  במוסדות החינוך  לאתנחתא של  פטפוט  בליווי קפה ומאפה. 

   פנים המסעדה משדר אוירה של  ממלכה שכמוה לא מצאנו בשום  מסעדה אשקלונית. החלל  מחולק לשני גבהים, המופרדים בשתי מדרגות. כך   שהשולחנות העגולים שוב מייצרים  פינות אינטימיות  כשכסאות מרופדים הבנויים בגובה מדויק  בין הסועד לשולחן. המפות הלבנות הן הסימן, שכאן  אתה תקבל  משהו אחר, סולידי, מכבד, עם  כל פרט שהולך  עם  התפאורה  יד ביד. הצבעים הטבעיים של העץ שולטים והרושם שלהם מתחזק כשהמנורות נדלקות לעת ערב. מעל  ובעיקר ליד השולחנות עצמם אתה מקבל אור רך  .  אור שבעצם  לא מחמיא לתפריט , שאותיותיו קטנות ומצריכות להפעיל את פנס הפלפון. 

   ליד כל צלחת  מוכן כבר הסכו"ם  כשהוא מונח על גבי מפית עשויה ניר מאוד עבה והיא לא סתם מפית אלא אפשר לדמות אותה למפה קטנה, שמשרה עליך את ההרגשה שהאוכל שיוגש יהיה באותה דרגה של  דיוק ופינוק. הצלחות וחלק מהספלים עטורים  בלוגו של המסעדה  MALLKA  VE  ZIPI  בפונטים  שחורים לועזיים. 

    השירותים הם סיפור בפני עצמו. בתחילת דרכה של המסעדה, החדר הקטן והחשוב הזה  לא סטה מעיצובו של  המתכנן. חושך גמור קידם  את פניך, היה עליך למשש את הקירות עד שהגעת לדלת התא. היום כנראה לאחר   תלונות רבות ובצדק, מנורת חשמל "מקלקלת" את כל היופי השחור, במרכז אתה מבחין  בעמדה  עגולה שברזיה הם   גלגל הגורמים  למים לרדת מצנורות 

עיליים.

   אחרי שחזרנו  בשלום  לשולחן יכולנו להתרשם מההיצע שהתאים בדיוק לחלוקה עם השותפה שלי, מנה מצוינת עם המון שמנת וסוגי פיטריות, והקפה לדעתי היה  גולת הארוחה. המחירים   בהחלט תואמים את מחירי הסטנדרט של  כל  מסעדה בעיר.

   אגב, כאן לא משמיעים מוסיקה קצבית ורועשת כך שאתה יכול להתרשם שגם הסועדים  נוהגים בהתאם, ויש להודות שזו מסעדה מזן אחר ואתה מבין  שווליום צעקני לא  תמיד משיג את המטרה.