יש תחרות סמויה בין שתי ערים אלה, אשקלון נוסדה ב-1948 על חורבות  העיר מג'דל הערבית ב-1955 אוחדה עם המועצה המקומית אפרידר. אשדוד  ב-1956  כשלוי אשכול הגיש תוכנית להקמת  העיר וב-1968 הוכרזה רשמית כעיר. מספר התושבים היום עומד  באשקלון על  164.000 ואשדוד  על 229.000. אשדוד במרוץ  זה מקדימה את שכנתה מדרום  ולזה  יש כמה  סיבות והעיקרית ביניהם  הקמת נמל  והקירבה שלה לתל אביב.

     על אשקלון כתבתי מספר כתבות שכולן  מצביעות בצער איך קברניטי  העיר לדורתם לא נתנו דעתם לשמר ולשמור על אתרים   בעיקר במה שנוגע  לעיר הישנה ולכמה אלמנטים תרבותיים כגון ציורי קיר מעשי ידי אמנים כשלום סבא. אשקלון מטופחת היום בעיקר בברנע וצפון לשכונת אפרידר הותיקה הקופאת על שמריה ובעיקר  מדרכותיה המזמנות פח יקוש להולכי הרגל. לאשקלון  3 כניסות לעיר, 2מצידה הדרומי והשלישית  העושה  קיצור לבאים  מצפון.   הבאים  לאשדוד  מצפון מחכה עיר  מוזנחת  עם שטחים "הכבושים" במבני דיור  ישנים   הזועקים לפינוי  מידי.  שטחי תעשיה   ומפעלים  זעירים  המושכים   אותך לכיוון הנמל.

    עכשיו נעבור  למראית העין  הניגלה לעיני המבקר :  העיר החדשה  והפרושה על שטחים נירחבים  באשקלון היא יער  בנינים המתנשאים  כולם   לגובה של   כ-  10 קומות מוקפים  כחומה ומושכים  לכיוון תחנת הרכבת. אחת מחומה זו  היא "עיר היין" 

על שם  החרסים  והגתות שנמצאו במקום. כל השטח הזה כל כך אחיד במראה שאתה חושב לעצמך, שאותו אדריכל  וקבלן

עשו עבודה קלה, עם אותה תוכניות עשו  העתק הדבק, מה שלא קרה בשכונת אגמים הדרומית  השומרת על אנטומיה משלה וגיוונו את הבניה  גם  במעגלי בתים  שיצרו גינות קטנות.

     באשדוד הכל נראה אחרת. הרחוב הראשי החותך את העיר לשניים מגיע ממזרח כשבניניי "אסותא אשדוד"  וה"ביג"  חותרים לעבר הים. אתה   נהנה  משפע הבנינים שמכילים לצידם גם קוטג'ים בסגנונות שונים.העין קופצת  לכיוון מערב שבדרכה  אתה  

עובר דרך  בניניי העיריה, המוזיאון  "מונארט"  והיכל התרבות עם  הארכיטקטורה  היחודית  פרי תכנונו של חיים דותן.

    עכשיו  אתה  מתחיל לבודד מכל   מה שנכתב עד עתה ומתמקד בכיכרות  שתי הערים האלה. נתיבי התחבורה בתוככי העיר

עברו בשנים  האחרונות  מהפך. וכל המרבה  בכיכרות הרי  הוא משובח.  באשקלון  הכל מתחיל ונגמר  באופנה של עיצוב.

אם  שנים  עצי התמר הביאו את העיר לחקות את   יריחו עיר  התמרים, הרי לא די  בהבאתם לפסי ההפרדה, בין  עץ אחד למשנהו  נשתלו  עוד ועוד    עצי תמר מסוגים ננסיים. עכשיו  הגיע  תור בארות המים, הם עציצים  עשויים לבנים  שחורות  המחוברים  ע"י  קו  לבן או אדום. וגם זה עבר חלף לו, בשתי כיכרות שמול הים פזרו   אלמנטים   פלסטיים צבעוניים כמו: שמשיות,כדורי ים, מטקות וגלגלי ים, לאמור: אתם נמצאים בדרך לים.

   ומאחר  והכל מגיע   לש.פ.ע (שיפור פני העיר) האשקלוני, החליטו לפתוח   באופנה  מתקדמת יותר: לאכלס את  עשרות הכיכרות בפסלים, נישה  שיכולה להעיד על  תרבות  ואמנות שמאפיינים את  העיר. אבל מה עשו  כאן, שוב  הסטנדרט מכתיב

צמצום המחשבה ועלויות . נתמקד   באמן פיסולי אחד . מי שנבחר הוא  לב אברמזון , שיש רושם שהוא השולט על  מרבית הכיכרות בעיר. אם למשל   בכיכר  שליד  מגרשי הטניס  היו מוצבים פסלי  מנגנים   בכלים שונים, מחומר קל וצבעוני, היום

הם   בטח זרוקים או שם באיזה בוטקה של מחסני העיריה.במקומם איך לא ? פסלי  נירוסטה מבריקים עם  איזה פיתול  תנועתי מבית היוצר של   אברמזון. נכון אי פה ושם  יש גם  כיכר יוצאת דופן, למשל רוכבי  האופנים  הצבעונים, או  שלגיה ושבעת גמדיה 

הנושאים בכדיהם צמחים או  "המשתלה" שעוטפת את הפסל הזה בחצאיתה של הנסיכה.לאחרונה התבשרנו  כי  3 מעגלי פיסול מסוג  אברמזון יוצבו בשכונת אגמים .

השאלה היא  האם  גם לפסלי כיכרות יש מסר ותפקיד בתרבות העירונית, או  רק הם מוצבים ליופי נטו ? אם פעם  היו    אנדרטאות  המציגות אישים חשובים לאומיים על סוסים, היום באשקלון לפחות, הפסלים  המבריקים  האלה   לא משדרות  מאומה פרט  לשמות שנתן להן יוצרם : מגפוליס,אולימפוס, נצח.אליהם יצטרפו   בקרוב :מדבר,מרינה, מסתורין. 

   ומה לגבי  כיכרותיה של  אשדוד ? לפי מפת הפסלים שהוציאה העיריה, רובן   מודגשות בכיכרות החדשות ברובעים   הדרומיים.  ראשונה והותיקה ביניהם היא "ככר המפרשים"  לזכרם של  יהודי סלוניקי.    הוא  ים של  תרנים מברזל שולט על מראה העיר כלפי הים.   משם לאורך  כיוון דרום נפגשות  השכונות החדשות או  הרובעים בשפע  פיסול  יצירתי עם  מחשבה עמוקה איך  להביא את עבודת הפיסול שתשרת בידע ובכשרון  את האירועים  ודמויות האישים השייכים לעיר. אין פיסול פסול אם  בכיכר  נטוע עץ  זית ומסביבו  מעגל של אבנים  כעין סטונהאג' קדמוני.  אנשים ממתכת חלודה בפוזות הומוריסטיות נמצאים  בכיכר  הבאה, הם יצירתם של עובדי תחנת הכוח אשכול לזכר חברם  גיל קקו שנהרג  בתאונת  דרכים.   ברובע טו' 18 מטר בצורה אובלית "עין השמש"יצירתו המענינת והחדשנית של  מוטי מזרחי. הפסל מצדו המזרחי צהוב כאור יום ומצדו האחר כחול  הפונה לים.   עפרה צימבליסטה מציבה  נער מכונף על  עמוד  גבוה לזכרו של מריאן ברקוביץ שנפל  בכפר גלעדי במלחמת לבנון. "שמשון הגיבור"  של ברוך וינד פסל אשדודי . או לזכרם של  יהודי לוב  פסל "משואה  לגאולה", וכן אנדרטה לנספים באונית מעפילים בדרכם לארץ.

     בלילה  כל הפסלים כולם מוארים כל אחד לפי טיבו ומטרתו. בעיר זו מרגישים יד מכוונת שתחילתה   בראש העיר הראשון צבי  צילקר, שהיה מהנדס  ולכן הדיספלינה עובדת  ועוברת  גם  לראשי העיר הבאים.