מסע יחסי ציבור משומן היטב של צבר לפני מספר שנים ("חומוס עושים באהבה, או שלא עושים בכלל") ותעלול יחצני (פיקטיבי או לא - לא משנה) אודות מלחמה בין שתי מסעדות בשם אבו שוקרי, הפכו את אבו גוש בתודעה הקולינארית שלנו כמקום האולטימטיבי לאכול בו חומוס. כבר שנים שעם ישראל נוהר בהמוניו בשבתות לישוב, יוצר פקקים אינסופיים ונלחם על מקום פנוי בכל מסעדה, המגישה צלחת חומוס.

הכניסה לישוב מלווה בהתנפלות של אנשי מכירות, המנסים בצורה אגרסיבית למדי לפתות לקוחות להיכנס למסעדה שלהם - ולא מהססים להרים את קולם לשם כך, מה שמעורר לעיתים תחושה של חוסר נוחות. התחרות גדולה מאוד, המסעדנים לא בוחלים באמצעים על מנת להשיג את מטרתם. לא פלא שבשנה האחרונה עלה המקום לכותרות דווקא בהקשרים של אלימות, שריפות ועוד.

הגענו לאבו שוקרי (זה המכנה עצמו "המקורי מספר אחד") בצהרי יום שבת, וכצפוי המסעדה עבדה בתפוסה מלאה. מנה של חומוס עם ביצה (23 שקלים) היתה הבינוניות בהתגלמותה. עיסת חומוס סתמית למדי, תפלה וחסרת כל יחוד. טעמה לא היה מוצלח בהרבה מחומוס אבו גוש רגיל, שקונים בסופר בקופסה. הפיתות לא היו בשיא טריותן - וצלחת של צ`יפס ופלאפל היתה סטנדרטית למדי.

לא ברור איך מכל המקומות הולך עם ישראל שבי דווקא אחרי השקר הנקרא אבו שוקרי. הפער בין התדמית שדבקה ביישוב, לבין מה שמתחולל בו בפועל - הינו עצום. נכון לעכשיו אבו גוש הוא לא יותר ממלכודת תיירים - והמקום האחרון לנסוע אליו, כשרוצים לאכול חומוס טוב.

אבו שוקרי, מחמוד רשיד 5, אבו גוש

לבלוג של TickTack1 יוצא לאכול