תחום פיצות הגורמה צמח בשנה האחרונה בתל-אביב בצורה מטאורית. יחד עם הגלידריות החדשות, העיר נראית כעת כמו שלוחה מזרח-תיכונית של ארץ המגף. התוספת החדשה לזירה היא: גוסטו (Gusto), המשמשת בעיקר כשרות משלוחים. חובבי פיצת האיכות מתמוגגים - ונקווה רק, שלא מדובר בבועה בנוסח בועת ההייטק של שנת 2000.

השבוע, לאחר שכמעט דרסתי בטעות בעיר את אחד האופנוענים שלוחי הרסן של גוסטו (אופנוע? זה טיל), החלטתי לנסות בעצמי את הפיצה המדוברת. מכיוון שמקום מגורי הנוכחי הוא מחוץ לטווח הטילים, הגעתי פיסית למקום. מסתבר שיש 2 שולחנות קטנים בפנים וגם בר בהם אפשר לשבת, לאכול פיצה ואפילו לשתות יין.

היתה זו הזדמנות לפטפט קצת עם ערן, אחד משני הבעלים של המקום, איש שיחה סימפטי ונעים. הבנו ממנו, שהחלום לפתוח פיצת גורמה קונן בו כבר לפני שנים - אולם הדבר נמנע בשל המחיר הגבוה על יבוא חומרי הגלם. הוא סיפר כי כמעט כל המרכיבים בגוסטו מיובאים מחו"ל החל מהקמח, דרך רוטב העגבניות ועד לגבינות. שי דובלרו (לשעבר ממסעדת מול ים היוקרתית) נשכר להיות השף המייעץ של המקום, מה שמעורר בגוסטו לא מעט עניין תקשורתי. ערן מספר, שבמשך מספר חודשים ערך שי נסיונות קולינאריים רבים עד שפיצח את סוד הפיצה המושלמת. שי עצמו אגב לא נוכח כאן, אבל מגיע פעם ביומיים לוודא שהכל בסדר. ניכר כי ערן בעל תשוקה רבה למקצוע ואוהב מאוד את המקום החדש. שאלתי אותו לדעתו על המתחרים שלו, מתוך ציפייה לשמוע קצת דברי ארס - אך הוא דווקא פרגן לכולם. לדעתו פיצות הגורמה בעיר לא באות אחת על חשבון השנייה - ושיחד הם מרחיבים את השוק על חשבונן של הפיצריות הזולות.

הזמנו 2 פיצות בגודל זוגי: הראשונה - פיצת פונגי (62 ש"ח למגש זוגי, 82 ש"ח למשפחתי) היתה נהדרת והורכבה מפטריות שמנמנות וטריות. איזה הבדל מפטריות השמפניון הזולות של קופסאות השימורים, ש"מככבות" בפיצריות רבות בארץ. הבצק היה בעובי בינוני, רוטב העגבניות היה מוצלח ממש - ואת עיקר תשומת הלב משכה תערובת הגבינות. מסתבר שלא משתמשים כאן במוצרלה המסורתית (והקצת אנמית) אלא בתערובת גבינות בהן שולטת בכיפה דווקא גאודה. התוצאה היא גבינה דומיננטית יותר, בעלת טעם שונה ומובחן. בשורה התחתונה הפונגי היא אחת הפיצות המשובחות ביותר שאכלתי לאחרונה בעיר.

מנה שנייה היתה ג`מבון קווי (68 ש"ח למגש זוגי, 87 ש"ח למשפחתי), שהוגשה עם תוספת של פרוסות שינקן וביצת עין. גם הפיצה הזו היתה מוצלחת, אם כי משהו בה היה מדוייק פחות, קצת מלוח מדי - כנראה בשל בשר השינקן.

לכל אחת מפיצות הגורמה בעיר יש משהו שמייחד אותה. ברדיו רוסקו זה הבצק הדק כנייר וצורת ההגשה בנוסח צפון איטליה, בטוני וספה זה הבצק המופלא והקראנצ`י, באייסברג וולקנו אלה התוספות המעניינות והייחודיות. מה שמייחד את גוסטו הוא השימוש בחומרי גלם איכותיים באמת. נקווה שיהיו מספיק אנשים בעיר שיעריכו זאת - ושגם יהיו מוכנים לשלם על כך.

ציון: 4 כוכבים

לבלוג של TickTack1 יוצא לאכול