מבדרת אותי העובדה שאם אני נראית מרוצה מדי, לוודאי יש לי אינטרס. אבל הנה אני עומדת להמליץ לכם על עוד מסעדה ששוב, אבוי, אין לי שום דבר רע להגיד עליה (מלבד העובדה, אולי, שגם היא- כמו לה-טרטוריה וסושימאניה, לא בדיוק זולה).

ראיתי שהיה ביקוש למקום נחמד לאכול בו סנדויץ' חביב ברעננה- ובכן, אני אומרת בכנות גמורה שאין מקום טוב יותר מאשר "סלטה"- בית קפה עם טוויסט מפתיע.

בית הקפה הקטן הזה, כשושנה בין החוחים, ממוקם ברחוב רמב"ם (אותו רחוב בו נמצא בית הספר מגד, למי שמכיר), שהוא רחוב מטונף, צר, עמוס וחסר חן לחלוטין, קרוב למפגש עם אחוזה הסואנת. פעם ראשונה שביקרתי במקום היה בכלל משום שהייתי צריכה לשירותים (כן, אני מהמניאקיות האלו שנכנסות למסעדות בשביל להשתין) אחרי מסע קצר של קניות עם חברה.

נכנסתי לרחבה צפופה מעוצבת בסגנון כפרי- שום דבר מרתק, אפילו קצת קטן מדי לטעמי (סתם בגלל שאני נוטה להיות סוציומאטית) ומשם ישר התגנבתי לשירותים.* כשיצאתי, כעת הרבה יותר נינוחה, גיליתי שהמסדרון בו אני נמצאת מוביל למרפסת. הסקרנות גברה עלי (כמו תמיד) והרהבתי עוז לבדוק במה בדיוק מדובר. כמו נווה באמצע מדבר צחיח, התגלה לפני מרחב מאורך מקושט בעציצי במבוק, נרות, תמונות של שדות מוריקים וריהוט כפרי אורגינאלי. יפיפה, רומנטי, אפילו ארחיק לכת ואגיד- נוגע ללב.

אומנם באותו יום לא יצא לי לאכול שם, אבל כשבוע אחרי כן חזרתי עם אותה חברה לארוחת בוקר ישראלית יוצאת מן הכלל (ומפוצצת כהוגן) שממנה נהניתי כפליים בשל האווירה הנהדרת והקפה האיכותי (מה לא אעשה בשביל קפה איכותי). מאז חזרתי למקום עוד מספר פעמים, וטעמתי מהכריכים ומהדגים- ולא חוויתי ולו אכזבה אחת. בפעם האחרונה גם הזמנתי את עוגת הגבינה המושחתת שנעשית במקום- ובאמת, זה חטא ששווה ללכת לגיהינום עבורו.

לגבי השירות- ישנה רק מלצרית אחת כל משמרת, אבל הן עושות את עבודתן היטב. וגם המוזיקה נעימה.

אז הנה לכם, עוד המלצה חמה חפה מתלונות,במחילה מכם (;

שיהיה לכולנו שבת שלום!

*מעניין אותי לדעת- אני היחידה שיש לה את הקטע הזה של לבדוק את העיצוב של השירותים במסעדות שאני נכנסת אליהן?

נ.ב
תנסו לתפוס את הכורסא שנמצאת מאחור ומכוסה בקטיפה אדומה- כיף חיים להתרווח עליה ולהרגיש כמו בכפר.