באופרה  האקזוטית הזו צריך הצופה לעצום עיניים ורק לשמוע את  המוסיקה  והזמרים, כי באופרה הזו אתה מקבל בכרטיס  אחד שתי אופרות.

    האופרה בשלמותה חוברה ע"י ביזה בשנת 1863  בהיותו צעיר אחרי זכיה ב"פרס רומא" וכך יכול היה להעלותה בתיאטרון 

הלירי בפריז. מקום העלילה  הוסב ממקסיקו לציילון  היא סרי לנקה של היום. הליברית של יוג'ין  קורמון  ומישל  קארה, לא נכתב עד לימים ספורים  לפני הרמת המסך. יוג'ין הודה שלו היה מודע לכשרונו של ביזה לא היה מחבר ליברית כל כך רדוד.

    הסיפור מתרחש בכפר  של דולי פנינים שבוחרים ערב יציאתם למסע הצלילה את זורגה להיות מנהיגם. נדיר   הצייד מגיע לאי אחרי שנים רבות לפגוש את  חברו הטוב זורגה. 

   הדמות הנשית היא ליילה כוהנת שתפקידה להשקיט את  הים הסוער, נדרה להיות טהורה  כדי למלא את תפקידה. היא מספרת  שבהיותה צעירה  הצילה  אדם  מרודפיו והוא נתן לה תליון  השמור איתה עד היום.  ליילה היתה אהובה על שני הגברים

בעבר  ובהיותה לרגלי המקדש בלילה מתגנב אליה  נדיר  והם  מחדשים את אהבתם. אנשי  הכפר שזועמים  על  כי הכוהנת חיללה

את  תומתה,הם דורשים  להעלות  את הזוג על המוקד. ברגע שהתליון מגיע לידיו של  זורגה הוא מזהה אותו  וכך  הוא יודע

כי ליילה הצילה אותו בנעוריה. הוא משחרר את הזוג  ובעצמו מחכה לגזר דינו  ע"י אנשי הכפר הזועמים.

   בשנת 1964 העלתה אדיס דה פיליפ את "דולי הפנינים" באופרה של אז עם זמרים  כמעט אנונימיים  והבמה כאן שימשה להם 

קרש  קפיצה לקריירה מפוארת .היו אלה הזמרת מיצ'קו סונהרה כליילה  ופלסידו דומינגו  כנדיר. שפת  השירה של אז לא היתה צרפתית אלא עברית  בתרגומו של  אהרון אשמן.

    אז מה  השתנה מאז ועד היום.התשובה טמונה בתפיסתה של הבימאית לוטה דה בר "בזמנו של ביזה אגדות היו מקובלות ע"י הקהל, היום הציבור מעדיף  ריאליטי. לכן יש להכניס את האגדה   לקשר המתאים לימינו"  על כן בקצה הבמה ישנה צורה עגולה כעין גלובוס שמספר רב של  חדרים ממלאים אותו ובחדרים אנשים שונים צופים בטלויזיות שלהם שלמעשה מקרינים את  הנעשה  על  הבמה  בין  משולש הנאהבים, הם משתתפים  כקהל עם תגובות שונות לאורך כל  האופרה וכמו כן כדי לחזק את הריאלי ,בקדמת הבמה מסתובבים ללא הרף, מסריט,מקליט, מראיין ובמאי עצבני  שנותן פקודות לזמרים. ולא די בכך אלא שמדי פעם  מוקרנת על המסך הכתובת "דולי הפנינים האתגר" כן דיאגרמות על תוצאות  ואחוזים   לגבי משאלי דעת הקהל  וכן משאל רחוב בעד חנינה  או מוות  לזוג..  דה בר:"המקהלה שהיא למעשה אותם  אנשים בחדרים,חשובה להתפתחות ומאפשרת לי לעצב חברה שלמה,דמוקרטית. דרך הסתכלות  השוהים בחדרים אנחנו רואים  איך הם מבדרים את עצמם או משועממים".

   מדוע  עלינו לחוות את חיינו העכשווים דרך האופרה הזו, תנו לנו להסתפק באגדות עם תפאורה של דקלים,ירח סתמי,חצאיות ופרחים של בנות ציילון. 

   לנוכח ההפקה המוזרה הזו עולה השאלה  האם מישהו מהנהלת האופרה  ראה את שעומדים  "להאכיל" אותנו.

הרי הבימאית, מעצב התאורה,אמן הוידאו ומעצבת התפאורה  הם למעשה  חדשים שהעלו בפעם  הראשונה את יצירתם כאן בישראל.

    ולי  לא נשאר אלא לעצום עיניים ולשמוע  את  הטנור רוברט מקפירסון כנדיר,מיקבל אנתוני מגי ,בריטון כזורגה  שרים את הדואט המרגש "שום דבר לא יפריד בינינו" ואת ליילה,  אלה וסילביצקי ,סופרן  ב"כמו אז כשהוא הסתתר ושמר עלי

מבין הצללים ואני יכולה לישון בשקט".