למרות שהאנשים שם לא יותר אדיבים, המצב בטלוויזיה האמריקאי מצויין. זה מפתיע, בעיקר עקב כל השינויים שעונת השידור האמריקאית, שמתקרבת לקיצה, עברה בשנה האחרונה. היא התחילה מצויין, עם סדרות חדשות מפתיעות שהצליחו לייצר נתוני רייטינג טובים, ועם הבטחות מצד הרשתות שכאילו לקחו את כל מה שרע בשידור סדרות באמריקה וניסו לתקן, עד כמה שאפשר. כך, למשל, התחילו את העונה של Lost מאוחר כדי לאפשר לה לרוץ באופן רציף בלי הפסקות, וגםתכננו מיני-סדרת-בת ל"גיבורים" כדי שגם זו תוכל לרוץ בצורה פחות או יותר חלקה עד סוף העונה - וזאת במקום עונה מקוטעת עקב הפסקות חגים וספורט כפי שקורה בדרך כלל.

רק מה, באמצע כל הטוב הזה הגיעה שביתית התסריטאים, ששיתקה את התעשייה לשבועות ארוכים, וחירבשה את כל התכניות. עונות של סדרות הפכו לקצרות יותר ומפוצלות. חלק גדול מהסדרות שכן חזרו אחרי השביתה איבדו מהמומנטום שלהן, עקב ההפסקה הארוכה בהפקה. ועדיין, המצב שם מצויין. יש המון מה לראות בעונה הזאת, והשבוע הזה הוא דוגמה מצויינת לכך.

זה התחיל, בשבילי, עם האוס. שלשום שודר הפרק הלפני אחרון לעונה הרביעית, שמסתמנת כהכי טובה בסדרה באופן מובהק. עכשיו יכולים לבוא ספוילרים ממש מינוריים לפרק. בכל מקרה, הפרק היה מסוג אלה שקצת שוברים את המסגרת הקבועה של הסדרה. אין חולה-תעלומה ברורים, יש המון סצנות לא אופיניות ובלגאן כללי. בדרך כלל בהאוס יודעים לעשות את הפרקים האלה בצורה הכי מופתית שאפשר, כדוגמת "שלושה סיפורים" המדהים מהעונה הראשונה, וגם הפעם זה הלך להם.

זה היה פרק נהדר, גם מבחינת העלילה שלו וגם מבחינה טכנית-קולנועית. הסוף שלו, שהכין את הקרקע לפרק הבא, היה עשוי בצורה מושלמת, ואפילו לא היה כל כך צפוי (אמנם ראיתי אותו מגיע, אבל זה היה רק אחד ממליון סופים אפשריים שחשבתי עליהם, ככה שזה לא ממש נחשב). המשחק היה מצויין, האינטראקציה בין הדמויות משכנעת, והדבר היחיד שיש לי להגיד זה שכבר מתחיל להיות לא מציאותי שהאוס ממשיך לחיות אחרי כל הרעל שהוא מכניס לעצמו לגוף.

אם איכשהו פספסתם את אסופת הפרקים האחרונה של העונה הזאת (מה שכנראה אומר שזנחתם אותה עם פתיחת שביתת התסריטאים), זה הזמן המושלם להשיג אותם.

זה המשיך עם באטלסטאר גלקטיקה. הפרק שודר כבר ביום שישי, אבל חיכיתי ל-Release ב-HD עד היום, ולכן האיחור בצפייה שלי. בכל מקרה, באטלסטאר נמצאת כבר בלב העונה הרביעית והאחרונה שלה. השעון מתקתק לאחור, קו הסיום מתקרב בצעדים ענקיים, ונראה שאיתו היוצרים מתחילים "לא להתבייש" ולקחת אותה לקיצוניות מסויימת.

זו כנראה הסיבה שהעונה הרביעית הנ"ל לא כל כך קלה לצפייה. היא כבדה נורא, יכולה אפילו לייגע לעיתים, אבל בו בזמן מתגמלת מאוד. היא עמוקה מאוד, ופילוסופית מאוד, ונראה שגם דתית מאוד. ואיטית. היא איטית לאללה. אמנם קורים בה דברים, אבל בהתחשב בכך שמספר הפרקים לסיום הוא מאוד מצומצם, יש הרגשה קצת של עמידה במקום. במקום התרחשויות יש דיאלוגים על אמונה, ועל דתות, ועל אנושיות. וזה, כאמור, יכול לייגע, אבל הרמה תמיד נשארת גבוהה, וכל פרק בעונה הזאת נשאר אצלי בראש הרבה אחרי ש-VLC סיים להריץ את הקובץ.

גם הפרק של השבוע היה משובח. הוא גם היה יחסית יותר מהיר, עם יותר התרחשויות של ממש (למרות שגם כאן לא חסכו בדיאלוגים שלא באמת הובילו לשום מקום), מה שבכלל היה משמח. והייתה בו הרבה סטארבק. והרבה סיקס.(שימו לב ל-י', כי סקס, בניגוד לפרקים הקודמים, דווקא נעדר הפעם). ובעיקר הרבה תהיות, כי אמנם יש באוויר תחושה שהסיפור מתקרב לסופו, אבל מהצד השני אין לי יותר מדי מושג מה הולך לקרות בפרקים הבאים.

זהו, פחות או יותר, לבינתיים. מחר ישודרו פרקים חדשים של Lost (הראשון מבין 3 פרקי סיום העונה, מה שכנראה מבטיח שיהיה שמח) והמשרד (שזה פרק חדש של המשרד, מהשמבטיח שיהיה שמח). בשבת עוד באטלסטאר, אני חושב (אמורה להיות הפסקה מתישהו באמצע העונה, לא בטוח מתי). ואז האוס אחרון. נחמד.

פורסם בבלוג זה לחלשים