עושה רושם שנכון לעכשיו תנועת "Metoo" השפיעה על תעשיית הטלוויזיה והקולנוע בכך שהיא מתנה סצנות מיניות שבעבר היו נפוצות מאוד.

המהפכה באה לידי ביטוי בעדויות של נשים על-כך שבכירים בתעשיית הבידור פגעו בהן מינית במהלך השנים.

אך יש ענף אחד שעדיין לא מושפע ממהפכה הזאת וזהו ענף המוזיקה.

עולם המוזיקה חווה את המהפכה בצורה שונה : לא דרך דיווחים חדשותיים או רכילותיים כפי שחווים ענפי הטלוויזיה והקולנוע אלה באמצעות סרטים דוקומנטריים שבהן מופיעות עדויות של נשים על מוסיקאים שפגעו בהן או לחילופין על זמרות שהוטרדו מינית בילדותן.

בשבוע שעבר צפיתי בסרט התיעודי "Jagged" המתאר את סיפור הצלחתה של הזמרת הקנדית אלאניס מוריסט אשר טוענת בסרט שכאשר היא הייתה נערה בגיל ההתבגרות ,גברים הרשו לעצמם לעשות דברים שלא נהוגים בחברה.

הסרט "נערות רוק" מתאר את סיפורן של ילדות צעירות שהעריצו זמרים, או לחילופין ניסו להימלט מגורל אכזר של חיי עוני אשר מתארות מה קרה להן כשהן ניסו להתקרב אל הזמר שהן מעריצות.

סרטים אחרים מתארים את הצד האפל של תעשיית המוזיקה לפיה חברות התקליטים מגינים על הזמרים ולא דואגים לנשים שנפגען מהן (הן באמצעות אלימות מילולית, והן באמצעות אלימות מינית).

הגיע הזמן שנשים תתאחדנה ותקמנה גוף שיכפה התנהגות שונה של גברים ונשים כלפיהן ,וכן הגיע הזמן שילדים ילמדו להתנהג לנשים בכבוד ולא להשפיל אותן מסיבה זו או אחרת.

וכן שגופי הבידור יאמצו קוד התנהגות נוקשה של זמרים ושחקנים כלפי הצוות שלהם וכלפי מעריצים.

כך נדאג להיווצרותה של חברה בריאה ואיכותית.