אני  כבר כתבתי מספר  די מרשים  של  רשימות המספרות   את תעלולי עירית אשקלון, אולם זו האחרונה עולה על כולנה.

 כתבתי על  הככרות  שכל אחת מהן   עושה "רושם" עם   פסלים  מבית היוצר של חומר מבריק המסנוור לעיתים את   עיני הנהגים,

על כסאות נוח,כדורי ים וחסקות העשויות מחומר הכי זול כמו פלסטיק, שזה מה שהחליט  מישהו ב"שפ"ע" (שיפור פני העיר) ללמד את העוברים ושבים  שכאן מימין  יש ים. על עמדות העשויות  כמין בארות עם בלוקים   שחורים שהצבע הלבן בין  בלוק לבלוק המשדר לצופה  אלמנט זר בתרבות  האדריכלית הישראלית. 

על  עמודים  שבראשם   כמין   סוכך שהיה צריך בעצם  להגן   משמש את החוסה בצילו, על מדרכות שהפכו להיות מושבים במין אבן אפורה המתמשכת  לאורך כבישים  והופכות להיות  2 או 3   שורות ספסלים  המתנשאים לגובה כאילו   מאות תושבים ישבו שם ויחזו 

בתהלוכת עדלידע  עומדת להתקיים מדי יום. על תכנון גרוע  של שטחי חניה שכמעט לא  מצויים, ובעיקר דוקא  לאורך   הטיילת המתפרסת מול הים.  ולא לשכוח  את  מליוני עצי התמר ההופכים  את  אשקלון ליריחו עיר התמרים

   ואילו הדובדובן  שבראש כל אלה, נמצאת המיכלית העמוסה בגלונים של מים הנושאת  על  דפנותיה  את   הכתובת הבאה:

זו המשימה שלי  ושלך, אשקלון יפה ונקיה". 

   ואיך  הפסוק הזה  משרת  את העיר "היפה ונקיה" ? צמוד למיכלית הזו  עובד המושך אחריו צנור מים והוא במרץ מתיז סילוני מים  יום יום,  מילא בקיץ אבל בחורף עת הגשמים  עושים את מלאכתם המיכלית הזו  לא מפסיקה להרעיש  עם  המברשות  שלה מקדימה   ולידה  העובד המושך את הצינור מעבר לגגות  המכוניות החונות ותוקף את  המדרכות המכוסות במי גשמים.

   משום מה נראה כי  ידים זרות בוחשות ודוחפות את קברטיני העיר  לעשות מעשים  הנוגדים את השכל הישר ואת  הטעם הטוב 

כי לא תמיד "היותר הוא הנכון".