הרבה פעמים אני שומע מבני משפחה שאני אוכל יותר מדי, אני לא יודע אם הם אומרים לי את זה בגלל שהם דואגים לי באמת לבריאות או שהם רוצים שאחסוך באוכל ואולי שניהם ביחד. יש אנשים שהיו מקבלים מזה חוסר תיאבון, נכנסים לדיכאון, יוצאים מארוחות לא שבעים, מה שבטוח לא מרוצים והכל כאילו למען הבריאות או החיסכון באוכל.  זה מעצבן, מרגיז. אני מכיר אנשים שהיו עונים לאנשים שמעירים להם על כמות האוכל שהם אוכלים - "תסכלו לכם בצלחת ואל תכניסו את האף שלכם לצלחת שלי" או אל תבלבלו את השכל ותנו לחיות, חיים פעם אחת אז לפחות במה שאני אוהב - לעשות אותו בכיף. זה פשוט מקומם אותי, ובא לי פעם לענות, אך אני  אני אדם עם מצפון ולא הייתי רוצה לפגוע במי שאולי מתכוון לטוב - שבאמת אהיה בריא ולא יקרה לי משהו בעתיד, אני בכל זאת כבר לא ילד אלא אדם  בן 54 שזה גיל שנחשב למסוכן,תראו את עוזי חיטמן ודודו דותן שנפטרו בערך בגילים האלה. וגם יש מחשבה שאולי האנשים שמעירים לי הם באמת אוהבים אותי ורוצים את טובתי הבריאותית ואלה באיזה מקום גם האנשים שידאגו אם חלילה אפול למשכב ארוך. אך מציקה לי התחושה שבכל זאת יש חדירה לפרטיות שלי כבן-אדם מבוגר. ושעלי להלחם על מה שאני חושב כמתאים לי - כחשוב לי לעשות: לאכול, להנות מהמחשב ובעיקר מאמצעי התקשורת שבו. אני הרי לא אחד שיכול לנסוע כל הזמן לחו"ל או לבתי מלון, אז ממה נשאר לי להנות,, יגידו אנשים, יש לך משפחה טובה ודואגת - בנות מהממות, חבל על הזמן וזה נכון, רק בשביל הבנות האלה שווים החיים שלי.