בשנת 1934 נכנסה לעולמנו דמותה של מרי פופינס בזכות הסופרת הבריטית פמלה לינדון טרברס, אשר התפרסמה בזכות דמות זו. טרברס כתבה את הספר הראשון במשך תקופה שבה החלימה ממחלה, ובהמשך כתבה ע"פ דמות זו סדרה של שבעה ספרים נוספים. יחד עם זאת, כידוע, הפופולריות של מרי פופינס ברחבי העולם היא תוצאה של סרט הקולנוע המוסיקלי המצליח של וולט דיסני, אשר יצא לאקרנים בשנת 1964, וכיכבו בו ג'ולי אנדרוז ודיק ואן דייק. הסרט נחשב בעיני רבים כיצירת מופת, ולא בכדי היה מועמד לעשרה פרסי אוסקר, וזכה בחמישה מהם - השחקנית הטובה ביותר, שיר הנושא הטוב ביותר, אפקטים מיוחדים, עריכה ופס הקול.

כאשר מלאו 40 שנה ליציאת הסרט לאקרנים, הוחלט להעלות מחזמר בווסט אנד בלונדון, אשר התבסס על סדרת הספרים ועל הסרט, אולם יש בו שינויים מסוימים על מנת להתאימו להפקה בימתית, מה גם שהתווספו שירים להפקה החדשה. כעשר שנים קודם לכן פגש מפיק התיאטרון קמרון מקינטוש את פמלה לנדרס ותיווך בינה לבין חברת וולט דיסני מתוך רצון להפיק את המחזמר, ולהשתמש בתכנים מתוך סדרת הספרים ומתוך הסרט, ובשנת 2003 החלו החזרות להפקת המחזמר בווסט אנד ע"פ מחזה שכתב ג'וליאן פלוס וע"פ המוסיקה המקורית של ריצ'ארד מ. שרמן ושל רוברט ב. שרמן לצד שירים חדשים בסגנון דומה שכתבו ג'ורג' סטילס ואנתוני דרו. בתוך כך, צוות השחקנים מהמחזמר "גבירתי הנאווה" שירד מהבמה, החל לעבוד על הפקת המחזמר "מרי פופינס". המחזמר עצמו היה מועמד לתשעה פרסי אוליבייה וזכה בשניים (השחקנית הטובה ביותר, כוריאוגרפיה), וכן היה מועמד לשבעה פרסי טוני וזכה באחד (עיצוב בימתי).

העלילה מתארת את משפחת בנקס הבריטית, אשר מתגוררת בלונדון, וכוללת את ג'ורג' בנקס הבנקאי, את ויניפרד בנקס לוחמת זכויות הנשים (אשר במחזמר הפכה לשחקנית שמתקשה לעמוד במחויבויותיה המשפחתיות) ואת שני ילדיהם - ג'יין ומייקל. האומנת של שני הילדים מחליטה להתפטר, ולכן ג'ורג' מתחיל לחפש אחר אומנת חדשה, וברצונו למצוא מישהי שתשליט בילדיו סדר ומשמעת. בסופו של דבר מגיעה אל הבית מרי פופינס, אומנת אידיאלית מבחינת הילדים, והיא מגלה כלפי הילדים אהבה, רגישות ואכפתיות, והופכת את עולמם לרווי בקסמים ובהרפתקאות. אופייה של מרי פופינס לכאורה מביא להתנגשות בין ג'ורג' לבין ילדים, אולם לבסוף היא מביא לכך שהמשפחה הופכת למאושרת ולמלוכדת.

העלאת מחזמר על בסיס סרט מוסיקלי אשר זכה לחשיפה בכל רחבי העולם, ולמעשה גדלו עליו כבר מספר דורות של ילדים, אינו עניין מובן מאליו, ומצד אחד היה חשוב לשמור על המתווה המקורי של הסיפור, אולם מאידך היה צורך בחידוש מסוים ובביצוע התאמות שונות אשר נובעות ממגבלותיו של התיאטרון. כזכור, בסרט ישנן מספר תמונות אשר משלבות הנפשה לצד שחקנים, דבר שבזמנו היה מפתיע ואף פורץ דרך, מה גם שאת התפקידים הראשיים גילמו שני שחקנים וזמרים יוצאי דופן, אשר הפכו את דמויותיהם של מרי פופינס ושל ברט למזוהות עמם.

הבמאי ריצ'ארד אייר עשה עבודה מופלאה, מלוטשת ויוצאת דופן מבחינה בימתית, תוך שהוא הופך את המחזמר בהפקה הבימתית לחוויה שונה בתכלית מהסרט וייחודית בדרכה שלה. אחד השירים החדשים שכתבו סטילס ודרו הוא "anything can happen if you let it", ובעיניי השיר הפך להיות עקרון מנחה בבימוי המחזמר, מתוך השאיפה להפוך אותו לרווי בקסם ובהפתעות בדומה לסרט הקלאסי למרות המגבלות, לכאורה, אשר מוצבות בגין העובדה שמדובר בהפקה בימתית, שבשונה מהפקה קולנועית, אינה נתונה לעריכה. כמו כן, בעבודתו ניכר כי הבמאי שמר על הקווים המנחים שבסיפור בכל הקשור לדמויות השונות, אולם אפשר לשחקנים להביא לידי ביטוי את פרשנותם האישית.

התפאורה שעיצב בוב קראולי הייתה מרהיבה ומרשימה במיוחד (כאמור, זכה בפרס הטוני עבור העיצוב הבימתי), והעיצוב המקורי הצליח לנצל את הבמה לכל גובהה ומעבר לכך באמצעות תפאורה אשר עולה ויורדת בהתאם לצורך בקבועי זמן קצרים וביעילות רבה. בנוסף, עיצב היטב את הבית הבריטי הטיפוסי על כל מרכיביו, ועשה שימוש במסכים שקופים למחצה בקדמת הבמה וברקע לצורך תיאור רחובותיה של לונדון. עיצוב התלבושות הופקד גם הוא על קראולי, וגם כאן הוא גילה יצירתיות רבה, ושילב היטב בין הסגנון הקלאסי הבריטי, אשר התאים לתקופה, לבין עולם הפנטזיה והקסם, והדבר נעשה באמצעות בחירה מושלמת של צבעים ובאמצעות דמיון פורץ גבולות, מה גם ששימר מרכיבים מתוך התלבושות המופיעות בסרט. כמו כן, התאורה שעיצב הווארד הריסון השלימה את התפאורה ואת התלבושות, והוסיפה נופך נוסף של קסם ע"י הפרדה ראויה לשבח בין חלקי הבמה השונים.

התזמור והעיבודים של ויליאם דייוויד בראון היו מצוינים, מאחר שהצליח לפתח אותם ולהכניס בחלקם רעננות ורוח חדשה ואף שינה את הרצף שלהם, אולם שמר על חלק ניכר מאופיים המקורי של השירים, דבר שבעיניי חשוב מאוד בעבודה עם קלאסיקה. בערב המופע ניצח על התזמורת החיה במקצועיות רבה דייל רילינג. יתרה מזאת, הכוריאוגרפיה של מת'יו בורן הייתה יוצאת דופן, מרשימה, מדויקת ומעל לכל תובענית, אשר מביאה לידי ביטוי ביתר שאת את יכולותיהם הבימתיות של השחקנים, ומהווה חלק בלתי נפרד מהקסם הבימתי, וגם כאן היה ניכר שכל דבר אפשרי. כאן המקום לציין, כי במספר מחזות זמר בהם צפיתי בישראל, מצאתי מרכיבים בכוריאוגרפיה אשר הושאלו מהכוריאוגרפיה של "מרי פופינס".

סקרלט סטראלן בתפקיד מרי פופינס הייתה מעולה, והיא גילמה את התפקיד עוד בהפקה בווסט אנד בלונדון. יש לה יכולות קוליות מצוינות ומנעד רחב, אשר מביאים אותה להתמודדות מוצלחת וראויה לשבח עם השירים הקשים לביצוע, ביניהם "a spoonful of sugar", "feed the birds", "supercalifragilisticexpialidocious", "anything can happen if you let it" ועוד. על כן, הכוריאוגרפיה התובענית אינה משפיעה על איכות הביצוע שלה, ומעבר לביצוע הקולי היא הפגינה כישרון משחק מרשים, תוך שהיא מספקת פרשנות אישית וקומית במידה מסוימת לדמותה של מרי פופינס, וזאת באמצעות שפת גוף מיוחדת וסגנון הליכה משעשע. בנוסף, היא הביאה לידי ביטוי את האכפתיות של מרי פופינס מהמשפחה, ולמרות אהבתה הרבה לילדים, היא מחליטה לעזוב כשהיא חשה שעשתה את המוטל עליה.

אדם פיורנטינו בתפקיד ברט היה מצוין, והוא נכנס לנעליו של דיק ואן דייק בצורה מרשימה, ואף הוא סיפק פרשנות אישית לדמותו של ברט, אשר מונעת בעיקר מאופטימיות ומהסתפקות במועט. כך למשל כאשר הוא מספר על עבודתו כמנקה ארובות, עבודה שטומנת בחובה לכלוך רב, הוא מציין שאין תחליף לנוף אשר הוא רואה מגגות הבתים בלונדון. יתרה מזאת, ברט מופיע במספר תמונות כמי שתפקידו לקדם את מוסר ההשכל. הוא מצטיין ביכולות קוליות וביכולות ריקוד מרשימות, והוא ביצע את "chim chim cher-ee" ואת "step in time" באופן מלוטש ומהוקצע.

אלכסנדרה ברו בתפקיד ג'יין בנקס וג'רמיה קיסאן בתפקיד מייקל בנקס היו נפלאים, ולמרות גילם הצעיר הפגינו הופעה מקצועית, מרגשת וקומית. כמו כן, הם הביאו לידי ביטוי את חשדנותם של הילדים, את תקוותיהם, את חלומותיהם ואת היסחפותם בקסמה של מרי פופינס. כמו כן, בעת עזיבתה של מרי פופינס הפכו את התמונה כולה למרגשת במיוחד.

דניאל ג'נקינס בתפקיד ג'ורג' בנקס היה מצוין, והביא לידי ביטוי את רצונו למצוא אומנת דומה לזו שהייתה לו כשהיה ילד - קשוחה ומשליטה משמעת, אך בעקבות הגעתה של מרי פופינס הוא עובר תהליך, והמחיש את השינוי שחל בו, מה גם שנרמז בבירור שהייתה לו ילדות קשה. לצדו, לורה שוטר בתפקיד ויניפרד בנקס הייתה נפלאה, וניכר כי תוך זמן קצר היא מכירה בחשיבותה של המשפחה ובמקומם של הילדים בחייה.

תפקיד מרשים נוסף הוא של רות' גוטשאל בתפקיד מיס אנדרו, האומנת שמהווה אנטי-תזה למרי פופינס, ובמסגרתו הפגינה את היותה של מיס אנדרו מטילת אימה, אשר מקפידה על סדר ומשמעת, והמחישה את השוני בינה לבין מרי פופינס. כמובן, בהצגה משתתפים עוד עשרות שחקנים ורקדנים רבים, אשר עושים עבודה נהדרת, ותקצר היריעה מלציין את שמות כולם.

סיכום : מופע מרהיב ובלתי נשכח, אשר מחייה את הסיפור הקלאסי, והופך אותו לרלוונטי מתמיד בעידן שבו אופטימיות היא מצרך נדיר. מאחר שזהו המופע הטוב ביותר בברודווי כיום - אל תחמיצו בשום מחיר!

לסקרנים - http://www.youtube.com/watch?v=1lcgqhyvtvs.