"מוריד הגשם" הוא מחזה אמריקאי פרי עטו של המחזאי ריצ'ארד נאש, אשר התפרסם בעיקר בזכות העובדה שהיה תסריטאי בעיקר בתחום הטלוויזיה ובתחום הקולנוע, והמחזה "מוריד הגשם" אף הוא הופק כסרט קולנוע בכיכובם של קתרין הפבורן ושל ברט לנקסטר. בארץ המחזה הועלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1955 בבימויו של שמואל בונים, ובימים אלו הוא מועלה בתיאטרון הספרייה ברמת גן בכיכובם של בוגרי בית צבי.

עלילת המחזה מגוללת את סיפורה של משפחה אמריקאית המתגוררת בחווה, והמשפחה מונה את האב - קארי, האח הבכור - נוח, האח הצעיר - ג'ים והאחות - ליזי. הקיץ הארוך מסמן שנת בצורת, והבצורת אינה רק בהיבט המשקעים, אלא גם בהיבט היעדר חתן לליזי. אביה של ליזי מעודד אותה לקוות לגבר שיבנה את חייו עמה, ואילו אחיה הבכור, נוח, מנסה להביאה להשלמה עם העובדה שלא תינשא לעולם, מה גם שהוא זה אשר מנהל את ענייני החווה, ובמקביל האח הצעיר, ג'ימי, עסוק בזוגיות משלו. פייל, סגן השריף, הינו היחיד אשר עשוי לגלות עניין בליזי, אולם הוא מסרב להודות בגירושיו ולפתוח דף חדש בחייו. לילה אחד מגיע אל החווה זר מסתורי, מיוחד ומקסים בשם סטארבק, מוריד הגשם. הוא טוען שתוך 24 שעות יירד גשם בזכותו, ולא ברור אם הדבר אכן יתרחש או לאו, אולם ברור כי חייהם של בני המשפחה ושל סגן השריף ישתנו.

התרגום המוצלח של עידו ריקלין למחזה היה בסיס טוב מאוד עבור הבמאי מיטקו בוזקוב, אשר עיצב הצגה יפה המושתתת בעיקר על הפן הרגשי ועל מערכות היחסים בין הדמויות השונות בדגש על היחסים בין בני המשפחה. הבמאי בחר לעצב את הבמה כחלל אחד, דבר אשר הביא למעברים ממושכים יחסית בין התמונות השונות, ובאופן אישי מצאתי את המוסיקה לאורך מעברים אלו שבחר אפי שושני כמטרידה במידה מסוימת, ולפיכך המעברים בעיניי היו מעט נוקשים. נראה כי נעשתה עבודה טובה מאוד עם צוות השחקנים, והם עבדו יחדיו באופן אשר ממחיש היטב את רעיונותיו של המחזה.

התפאורה שעיצבה סשה ליסיאנסקי הייתה מעט בעייתית בעיניי מאחר שנדמה כי היא רעועה מדיי, ומוטות העץ אשר תחמו את החווה התנדנדו לאורך ההצגה. כמו כן, ניחוח העץ הטרי לא עלה בקנה אחד עם העובדה שמדובר בחווה ותיקה. יחד עם זאת, התפאורה סיפקה סביבה מתאימה וברוח התקופה. התלבושות שבחרה אירנה שר התאימו היטב לכל אחת מהדמויות, והביאו לידי ביטוי את מקומה של כל דמות ודמות במשפחה. כמו כן, התאורה שעיצב יעקב סליב הייתה טובה, וסייעה להפרדה בין האזורים השונים בבמה. עוד יצוין, כי השחקנים קיבלו הדרכת טקסט טובה מאסי אשד.

שירי נדב-נאור בתפקיד ליזי הייתה נפלאה, וגילמה את הדמות באופן דקדקני עד לניואנסים הקטנים ביותר בשפת הגוף, באינטונציה ובמבט. ניכר כי היא חקרה היטב את דמותה המורכבת של ליזי, אשר הינה בגדר תעלומה מסתורית גם עבור הצופים. במשחקה היא המחישה את אפקט הפיגמליון, אשר מלווה אותה בשל יחסם של הגברים כלפיה ובמיוחד יחסו של אחיה. מעניין לראות דווקא כי נדב-נאור רחוקה שנות אור מדמותה של ליזי שלכאורה אינה מושכת, ודווקא בשל סיבה זאת משחקה אמין ומשכנע במיוחד.

אפי ביבי בתפקיד סטארבק, מוריד הגשם, היה מעולה, והוא הפגין משחק דומיננטי וכריזמטי במיוחד, ואין ספק שנוכחותו הבימתית משמעותית ורוויה בקסם אישי, אשר משפיע גם על הדמויות האחרות בהצגה. באופן אנלוגי לליזי, גם דמותו של סטארבק הינה מסתורית עד לסיום המחזה, וניתן להעלות לגביו השערות רבות. כמו כן, הוא הביא לידי ביטוי רגישות רבה, רומנטיקה ואופטימיות אין קץ, וגם אם אינו מביא לכך שיירד גשם, יש בכך תרומה חשובה לחייהם של בני המשפחה.

ניר מנקי בתפקיד קארי, ראש המשפחה, היה טוב מאוד, והביא לידי ביטוי את ניסיונותיו לגונן על בתו ואת רצונו לשמר את חלומותיה. כמו כן, ניכר כי הוא מרגיש אשם במידה מסוימת על האופן שבו גידל את ליזי, ורואה בעצמו אחראי לכך שאינה מוצאת חתן. במשחקו הדגיש את החמלה ואת האהבה שחש כלפי בתו, והפגין את רצונו שתהיה מאושרת.

נדב ניר בתפקיד ג'ים, האח הצעיר, היה טוב מאוד, והפגין במשחקו את העובדה שג'ים נמצא בתהליך התבגרות, ולעתים אינו יודע להפעיל את שיקול הדעת שלו היטב, מה גם שהוא לעתים חמום מוח ונוטה להגיב באימפולסיביות. לעומתו, אלון אורבך בתפקיד נוח, האח הבכור, היה טוב, והביא לידי ביטוי את הקשיחות ואת העובדה שהוא נוקט ביד קשה ביחס לליזי ולג'ים, וכמו כן המחיש את תחושת המרמור המלווה אותו ואת היותו פסימי מטבעו.

אסף סולומון בתפקיד פייל, סגן השריף, היה טוב מאוד, והגיש משחק מאופק ומחושב, אשר נבע מאובדן היכולת שלו לפתוח דף חדש בחייו, והדבר מתאפשר בעקבות אירוע אשר ממחיש לו את מחיר הטעות. כמו כן, משתתף בהצגה ליאור חקון בתפקיד זעיר של השריף.

סיכום : הזדמנות טובה להיזכר בחשיבותה של אופטימיות ולהנות ממשחק מוקפד. מומלץ בחום!