מס' צפיות - 418
דירוג ממוצע -
רוברטו זוקו / בית צבי - ביקורת
מאת: אלעד נעים 19/01/10 (16:58)

"רוברטו זוקו" הוא מחזה מאת המחזאי הצרפתי ברנארד-מארי קולטס, אשר נכתב בשלהי שנות השמונים, וזהו מותחן פסיכולוגי הבנוי מתמונות קצרות, אשר לראשונה מועלה בישראל בבית צבי בהשתתפותם של תלמידי השנה השלישית. קולטס נולד בצרפת, ורוב שנותיו עסק בעיתונאות אך גם בכתיבת מחזות ובבימוי, ולמעשה "רוברטו זוקו" היה המחזה האחרון שכתב. עוד יצוין כי הוא נפטר בגיל 41 ממחלת האיידס.

 

רוברטו זוקו נולד בונציה, ובשנת 1981 נשפט למאסר אחרי שרצח את אביו ואת אימו, וחמש שנים לאחר מכן ברח מהכלא, והיה מעורב במקרי אונס, רצח והחלפת זהויות. לאחר שנתפס שוב התאבד בכלא. המחזה מתאר ב- 15 תמונות קצרות יחסית את סיפור חייו של רוברטו זוקו מאז שרצח את הוריו ועד למותו, ועוסק בשאלת המקור לרוע ובגבולות הכוח האנושי.

 

המחזה כתוב בצורה פיוטית, אשר עומדת בניגוד ברור למאפייני הדמויות המרכזיות במחזה, שהן בעיקר בנות המעמד הנמוך ותחתית הסולם החברתי. יש בכתיבה זו על מנת להעצים את האירוניה, אך גם להפנות ביקורת צינית כלפי החברה, אולם תחושתי הייתה כי היא אינה עונה בקנה אחד עם תוכן המחזה, ועל כן לטעמי הפכה כעבור זמן קצר לבעייתית מאוד. בהקשר זה, יצוין כי התרגום של דורון תבורי שמר על הטקסט רווי במילים בשפה גבוהה ופיוטית לצד שפה קלוקלת ויומיומית.

 

הבימוי של אתי רזניק היה בעייתי בעיניי בשל הבחירה לבצע את המחזה באולם אלי ליאון שהינו קטן יחסית. התמונות שבהן ישנם עד שלושה משתתפים על הבמה, הופכות בחלק מהמקרים למרתקות ולעשויות היטב, אולם ברגע שהבמה הקטנה הופכת להיות עמוסת משתתפים, האינטימיות בהצגה אובדת, ועל כן הן הופכות למשעממות במידה מסוימת. כמו כן, אופן הבימוי השרה אווירה אפלה, מסתורית ומפחידה במידת מה.

 

יתר על כן, באמצעות תפאורה מינימלית ביותר, אשר עוצבה ע"י אבי שכוי הושג מימד עוצמתי של ניכור, אשר חוזק באמצעות התאורה הטובה שעיצבה הדס לוז. יחד עם זאת, העובדה שמדובר בחלל קטן יחסית ובקרבה של הקהל לשחקנים, התפאורה הגבוהה הייתה דווקא לרועץ, דבר שאולם גדול יותר או בעל מבנה אחר היה יכול לפתור. המוסיקה שבחר אפי שושני סייעה בהשריית האווירה המתאימה של שנות השמונים עם פסקול שכלל בין השאר את שירי דפש מוד ואלפאוויל.

 

חייקה מלכה בתפקיד רוברטו זוקו היה מצוין, ועיצב בהצלחה פרופיל אופייני של רוצח פסיכופטי ומסתורי אשר מהווה איום על החברה. במשחקו הוא הפגין את המימיקה המתאימה, וניכר כי הוא הצליח גם לייצר את האינטונציה המתאימה עבור הדמות. יצוין, כי משחקו סוחף, מרשים ומוקפד, וגם אם לעתים נשמע כי הוא מדקלם את הטקסט, תחושתי הייתה שהבעיה טמונה דווקא במחזה עצמו ולא בשחקן.

 

בהצגה משתתפים 14 שחקנים נוספים, אשר חלקם גם מגלם מספר דמויות, וארצה לציין את חלקם.

 

אדווה פרץ בתפקיד הילדה, אשר נאנסת ע"י רוברטו זוקו, ומוצאת את עצמה במרדף אחריו על מנת לזכות באהבתו לכאורה, הייתה נפלאה, והביאה לידי ביטוי את התמימות אשר נלקחה ממנה בטרם עת, וניכר כי הסביבה הבעייתית שבה גדלה היא זו אשר הביאה אותה להדרדרות מוסרית.

 

גלי הראל בתפקיד אחותה הגישה משחק מדויק, אמין ומשכנע, והביאה לידי ביטוי את הקשר המיוחד שיש בינה לבין אחותה, ומלבד זאת המחישה את ייסוריה ואת סבלה מחייה שלה.

 

רז מזרחי בתפקיד אחיהן הגיש משחק משכנע, והביא לידי ביטוי את היותו קשוח ואת היותו מגונן על אחותו הקטנה. ברם, באמצעותו מובאת ביתר שאת ביקורת חברתית נוקבת הנוגעת למכירה של אחותו לסרסור תמורת כסף, דבר שהינו בסתירה מוחלטת לאופי המגונן שהוא חושף בתחילה.

 

אסיף מימון בתפקיד סטאר והסרסור היה מרשים בעיקר בתפקיד הסרסור כשהוא מפגין שפת גוף עקבית ומשכנעת.

 

רותם אלטרוביץ' בתפקיד האישה ההדורה הביאה לידי ביטוי משחק טוב מאוד, וביצעה מעבר מהיר ומדויק מכך שהיא סולדת מרוברטו זוקו בעקבות העובדה שרצח את בנה מולה, לכך שהיא חושקת בו ורוצה לברוח עמו לונציה.

 

עוד השתתפו בהצגה : מאיר בנימיני, אביב לירון, נעה צאיג, אביעד מליחי, אלינור פוגל, הילה הרלינג, עוז ניסן, שחר מור ומעיין אשכנזי.

 

 

סיכום : הצגה שהתחילה באופן מבטיח והדרדרה בשל מחזה ובימוי בעייתיים.

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר