ביום שבת שעברה הלך לעולמו השחקן האוסטרי מקסימיליאן של.

של היה אחד השחקנים הזרים הידועים ביותר בסרטים אמריקניים ,אשר כיכב על הבמה ועל המסך משני צידי האוקיינוס ​​האטלנטי.

                   ביוגרפיה

של נולד בווינה ב-8 בדצמבר 1930.

הוא עבר עם משפחתו לציריך שבשווייץ אחרי סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, ב-1938.

אחותו היא השחקנית מריה של.

וב-1958 עבר לחיות בארה"ב בעקבות אחותו, השחקנית מריה של, שכבר שיחקה בהוליווד.

של נפטר במרפאה בעיר אינסברוק באוסטרליה והוא בן 83 .

                   קריירה קולנועית

הוא החל את הקריירה הקולנועית שלו במערב גרמניה בשנת 1952,כמו עמיתו פיטר אוט'ול גם של נודע כשחקן שייקספירי.

 את הופעת הבכורה הקולנועית הראשונה שלו בסרט אמריקני עשה בדרמה המלחמתית של אדוארד דמיטריק, "כפירי אריות" (1958), שעסק במלחמת העולם השנייה.

נושא זה הופיע גם בסרטו הבא, "משפטי נירנברג" (1961), עליו קיבל את פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר.

חשוב לציין כי על תפקידו ב"משפטי נירנברג" זכה של גם בפרס גלובוס הזהב ובפרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק.

לאחר ההפקה הקולנועית של הסרט, נעשתה גם גרסה טלוויזיונית של המחזה.

הסרט, אשר בוים ע"י סטנלי קרמר, התבסס על המשפטים שנערכו לפושעי המלחמה הנאצים בגרמניה בתום מלחמת העולם השנייה.

הוא התמקד בבית משפט בינלאומי, שניהלו האמריקאים, ובו התנהלו משפטיהם של ארבעה שופטים גרמנים שהואשמו בשיתוף פעולה עם הנאצים ובכך שדנו ביודעין אנשים חפים מפשע למוות.

בזכות תפקידו כפרקליט ההגנה הנס רולף, זכה של להכרה בינלאומית רחבה.

יחד אתו שיחקו בסרט ספנסר טרייסי, ברט לנקסטר, מרלן דיטריך, מונטגומרי קליפט, ריצ'רד וידמארק וג'ודי גארלנד.

חשוב לציין כי גם ספנסר טרייסי היה מועמד גם הוא לאוסקר על תפקידו בסרט, אך הפסיד לשל.

בהמשך חזר לסרטים העוסקים בנאצים שוב ושוב.

הוא קיבל שתי מועמדויות נוספות לפרס האוסקר, עבור סרטים ששניהם עסקו בנאצים: "האיש בתא הזכוכית" (1975, כשחקו ראשי), בה גילם יהודי ניצול מחנה השמדה, המתגלה למעשה כנאצי אכזרי על ידי סוכן ישראלי המביא אותו למשפט בישראל, ובסרטו של פרד זינמן "ג'וליה", שקיבל 11 מועמדויות לפרס האוסקר.

בין סרטיו האחרים נמנים "הרומן הקטלני", שביים סידני לומט, "תיק אודסה" (1974), לצד ג'ון וויט, "החור השחור" (1979), לצד אנטוני פרקינס, "הדגול" (1981), עיבוד קולנועי לרומן של חיים פוטוק, "לשקר באמריקה" (1997), לצד קווין בייקון ו"פגיעה קטלנית" (1998), עם רוברט דובאל ומורגן פרימן, שהיה לשובר קופות.

בשנת 1972 שיחק של בסרט האפיפיורית יוהנה.

של היה מועמד לאוסקר עוד פעמיים, לפרס השחקן הטוב ביותר על תפקידו ב"האיש בתא הזכוכית" ב-1976, סרט שסיפר על סוכני מוסד ישראלים שחוטפים יהודי ניו־יורקי ומביאים אותו למשפט בישראל בטענה שהוא למעשה נאצי שמתחזה ליהודי, וכן היה מועמד לאוסקר לשחקן המשנה על תפקידו בסרט "ג'וליה" ב-1978.

הוא זכה גם בגלובוס הזהב ב-1993 לשחקן משנה על תפקידו כוולדימיר לנין בסרט הטלוויזיה "סטאלין", בו כיכב לצידו של רוברט דובאל. בנוסף לקריירה שלו כשחקן, של היה גם במאי סרטים, וביים ושיחק בסרט "הולך הרגל" ב-1973, שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר, וביים גם סרט תיעודי שהיה מועמד לאוסקר – "מרלנה", ב-1984, שעסק בדמותה של השחקנית הגרמנייה מרלן דיטריך.

בנוסף היה של גם פסנתרן ובמאי אופרות.

                          קריירה טלוויזיונית

במקביל ניהל קריירת משחק בסרטי טלוויזיה, בהם זכה לגלם שורה של דמויות ידועות: ד'ארטרניאן ב"שלושת המוסקטרים" (1960), אוטו פרנק, אביה של אנה פרנק ב"יומנה של אנה פרנק" (1980), פנטום האופרה ב"פנטום האופרה" (1983), פיוטר הגדול במיני סדרה "פיוטר הגדול" (1986), פרידריך השני מלך פרוסיה ב"קתרין הקטנה" (1991), ולדימיר לנין ב"סטלין" (1992), עליו קיבל מועמדות לפרס האמי כשחקן המשנה הטוב ביותר, פרעה מלך מצרים ב"אברהם" (1994) ואת אלברט איינשטיין ב"Giganten: Albert Einstein" משנת  2006.

                     ימיו האחרונים

בעשור האחרון לחייו הרבה להופיע בהפקות דוברות גרמנית, לצד סרטיו האמריקאים. כך הופיע ב-20 פרקים בסדרת טלוויזיה גרמנית בין השנים 2003-2005.

בניגוד לשחקנים אחרים, של לא האט מקצב עבודתו בשל גילו המבוגר (75+).

כך, למשל, במהלך שנת 2006 הופיע בארבעה סרטים.

כמו אוט'ול לפניו, גם של היה אחד משחקני האופי הטובים ביותר שידע לשחק בסרטי התקופה ולהקנות מן הידע שרכש אל יתר השחקנים והצופים בבית.

גם הוא היה מאחרוני דור הנפילים של המשחק.