1235המחברת הגדולה-הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין
צילומים-אלי ליאון
הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין בזכותו כמנהל הסטודיו והמנהלת האמנותית לילך סגל, מצליח תמיד לבחור להצגה עם הסטודנטים שלו מחזות מובחרים, מיוחדים ומרתקים. כזהו גם המחזה" המחברת הגדולה" מאת עינת ברנובסקי עפ"י ספרה של אגוטה קיסטוף ובבימוי עירד רובינשטיין.
הזמן של ההצגה- מלחמת העולם השניה.
הערים הגדולות מופצצות בלי הרף וכל מי שיש לו קרובים מחוץ לערים הגדולות שולח את הילדים אל הקרובים.
אמא שולחת את שני תאומיה אל סבתם.היא לא פגשה אותם מעולם.היא חיה במקום נידח .התאומים מבינים ורואים את זוועות המלחמה, מושפעים ממנה ומחליטים לגרום אחד לשני סבל כדי לעמוד במצבים קשים וכך להחשל.
כתבה את המחזה אגוטה קריסטוף סופרת שויצרית ממוצא הונגרי שעברה לצרפת וכותבת בצרפתית.
המחזה שהסטודיו מציג כעת הוא החלק הראשון מטרילוגיה .
ב1986 כתבה את רומנה הראשון על פיו עינת ברנובסקי כתבה את המחזה.
ב1988 יצא החלק השני בטרילוגיה בשם"ההוכחה" וב1991 החלק השלישי והאחרון בשם"השקר השלישי".
כל שלושת החלקים עוסקים במלחמה והחורבן שהיא מביאה, באהבה, תשוקה, בדידותו של האדם .
על הרומן"המחברת הגדולה" קיבלה קריסטוף את הפרס האירופי לספרות צרפתית.
הילדים התאומים התמימים, תוך כדי המלחמה נשמתם ספגה את זוועות המלחמה ,משנה את אופיים ,מכריחה אותם לדאג בראש ובראשונה להשרדותם ולהפקיר כל איש הקרוב להם.
בעת מלחמה הכל מותר, הכל לגיטימי אפילו לסחוט כדי לעזור לזולת, לגנוב, להרוג, לשקר וגם להקריב אדם קרוב ביותר כדי להנצל.
האנשים מאבדים את צלם האנוש ,מאבדים כל רגש ומוכנים לכל כדי להמשיך ולחיות, לעבור את המלחמה ,לספק את יצריהם ותשוקותיהם החבויות עמוק בנפשם.
הבימוי המצויין של עירד רובינשטיין קיצבי ביותר.ריאליסטי מאוד.יש בו סצינות קשות מבויימות בכשרות רב ומבוצעות היטב ע"י השחקנים המוכשרים למרות הקושי הרב בביצוע.חלקם גובלים בגועל ללא כל כוונה ורצון לעדן וההופכים את ההצגה לראי נאמן של זוועת המלחמה.
רובינשטיין במאי מעולה, לא שיגרתי.תמיד מוצא משהו להפתיע ברעיונותיו הלא שיגרתיים. הוא מגיש הצגה מעולה,מרגשת ומזעזעת שהודות הבימוי המיוחד הופכת יחד עם ביצועי השחקנים להצגת חובה לכל חובב תיאטרון.
זהו בימוי נועז ביותר .יש בו סצינות מבויימות בצורה שלא מקובלת בתיאטראות המקצועיים הגדולים. הן מראות ומחיות ללא כחל ושרק את המתרחש במלחמות, את האמת עליה ואת אופיו של צבא זר הנכנס למקום הן ככובש והן כמשחרר.
זהו בימוי הנאמן למציאות, המרתק את הקהל והמחזיק אותו במתח ודריכות המעורב באי שקט נפשי.
למרות הבימוי הריאליסטי והנועז ביותר הכולל גם סצינות פרורטיות מרומזות, אין הוא גובל בברוטליות ממש או סצינות מין. הכל מוגש על הגבול, בצורה לא ממשית ופחות או יותר אסתטית וסימלית בלבד.
חלק גדול מכוחה של ההצגה יש לזקוף לבימוי החריג הלא שיגרתי והעוצמתי של סצינות מסוימות הבאות לזעזע, להוציא את הצופה מהשיגרה.
כתפאורה משמשים כותלי הסטודיו עליהם מודבקות יריות פלסטיק שחורות שבמרוצת ההצגה מקולפות עם התפתחות העלילה והמשך המלחמה, דבר הרומז על ההרס בעת המלחמה.
התפאורה עוצבה ע"י אדם קלר.היא בהחלט מיוחדת במינה,משתנה מסצינה לסצינה ע"י הקילוף. יש גם התפרצות דם על עמודי התפאורה.
התלבושות רוני וילוז'ני יפות. הן שונות בעיר הגדולה, בכפר הנידח ואנשי הצבא.
עיצב את התנועה המסוגננת היטב עמית זמיר.את התאורה הטובה עיצב זיו וולושין ואת העריכה המוסיקלית עשה הבמאי רובינשטיין. מסכות השחקנים המשחקים חיילים שונים עיצבה שירה קוריאל והאפקטים תום אפלבאום.
עשרה הם המשתתפים בהצגה.
משחקו של כל אחד ואחד טוב מאוד,מעוצב נהדר.
ארבעה, לדעתי, ראויים לציון מיוחד והם משכו את תשומת ליבי.
אביב כרמי כסבתא. היא היתה "מכשפה"ככינויה בכפר. יחד עם זאת טובת לב,אכזרית כלפי נכדיה אך גם אוהבת את שני התאומים הלל קפון וגל קור שהיו טובים מאוד ורוב "הנטל"בהצגה הפל עליהם. הם עמדו בו בכבוד למרות כל "המכות""ההשפלות"והפיתויים להם זכו משך יותר משעתיים.
שפת ארנבת-אביגיל הררי שהיתה מלאת תשוקה, חייתית, צמאה לחברים. טובה מאוד.
משתתפים עוד בהצגה שאני ראיתי כולם סטודנטים שנה ג' המסיימים את לימודייהם השנה והמשחקים בכמה תפקידים נועה הר ציון, כרמל קנדל, תום אפלבאום, גל בן עמרה, עדן גוזלן ואלון רבינוביץ.
בחלק מההצגות משתתף בתפקיד אחד התאומים אימרי ביטון בוגר הסטודיו.
המלחמה עושה את האנשים רעים, לא אמינים, אכזריים. הצבא המשחרר מתברר אינו פחות גרוע מהצבא הכובש.
בתום המלחמה לא הכל נגמר כי נשארה "המלחמה " היום יומית.
לראות או לא לראות:הפקה מרשימה ומעולה. משחק טוב. המלצה גדולה כשם המחברת.
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 27/3/2014 01:41