הינה ביקורת של קובי סגל על ספרי "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה" שיצא לאור בהוצאת סלע ספרים וזמין גם בגרסה דיגיטלית, בהוצאת "מנדלי" ובהוצאת "עברית".

על קבלה, בלשנות ומעשה המרכבה, ביקורת של קובי סגל על הספר "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה" מאת אורנה ליברמן

בקיץ האחרון ראיתי לראשונה בחיי כיצד נראה סידור ממנו מתפללים מקובלים. בניגוד לסידור התקני המשמש יהודי מאמין בתפילתו מול אלוהיו, הסידור  הקבלי רחב ומפורט הרבה יותר. הוא מפרק את התפילה לגורמיה, למשפטים, למילים בודדות,להברות ולאותיות בודדות, במגוון נקודות וצורות ביטוי. תפיסת העולם הקבלית של סתרי הבריאה ותורת הח"ן מאמינה בכוחם היוצר וההורס של מילות השפה העברית.

ד"ר אורנה ליברמן אינה מומחית לקבלה או לסתרי תורה. היא  מומחית לספרות צרפתית ועוסקת בתרגום בין השפות עברית וצרפתית ובהוראת עברית לדוברי צרפתית. יחד עם זאת, היא   חולקת השקפת עולם דומה מאד לזו של המקובלים בנושא עוצמתן של המילים ויכולתן לבנות ולהרוס, ליצור ולהשמיד. ליברמן מתארת את מעשה בראשית או מעשה המרכבה כפי שמכונה הוא בפי חכמי ישראל הקדמונים כמעשה יצירה שמקורו באות הכתובה והמבוטאת. ההפרדה  שבין המים שמתחת השמים  והמים שמעל השמים היא זו היוצרת את הים. כמו בספרי המקובלים, מנסה המחברת לעמוד על סוד עוצמתן של המילים היוצרות מציאות: המים היוצרים את נוזל הטהרה והחיים מה-ים, מתחלקים בין המים שעל פני היבשה ובין המים שמעליה, המקום ששם-מים שכונה בידי יוצר כל – שמים.

המחברת עומדת על תופעה מוכרת בה יכולה אותה מילה עצמה לשאת בחובה משמעויות סותרות לחלוטין. היא מצטטת בלשן גרמני שכוח בשם אבל שעמד בתחילת המאה על תופעה זו בלשון המצרית העתיקה. ועוד מלומדים מצביעים על תופעה זו. כך, למשל, המילה קדושה נתפסת ככוח יוצר ומחבק, חיובי בעיקרו, אך גם כוח מסוכן העלול להביא מיתה חטופה ובלתי מוסברת.

בספר עשרות רבות של דוגמאות של שורשים דומים בשפה העברית המכילים דבר והיפוכו: ה"שוד" האלים והכוחני לעומת ה"שד" הנשי, האימהי, הרך, המזין את התינוק, בין ה"חמה" המסמלת זעם חסר גבולות ובין "חמת" המים האוצרת בקרבה את החיים לעובר המדבריות או ה"חמאה" המפנקת - מעדן החלב של העולם הקדום.

ליברמן מחלקת את  ספרה לשבעה שערים, אחד כנגד כל אחד מימי הבריאה ,דרך המעגל הנצחי של גן העדן, החטא הקדמון, העונש האלוהי, התיקון וגן העדן העתידי המסומל בספר בצורת ניתוחו של סיפור האהבה בין הדוד והרעיה משיר השירים. בכל אחד מהשערים מוליכה היא את הקורא  בסבך המילים והמשמעויות: החטא - דוגמת פריצת המסגרת של מילים כדוגמת "סר" או "סורר" לעומת תיקונו של השבר בעזרת אותם שורשים בדיוק: "יסר" "נוסר" או "אסר", שהם כולם אמצעי ענישה וחינוך בחדש בעולם התנ"ך.

הרעיון של משמעויות קרובות או מנוגדות של מילים אינו חדש. הוא מופיע כבר בספרות הקבלית של תקופת הרנסאנס ומשמש במוטיב פרשני מרכזי בהגותם של פרשנים מודרניים דוגמת הרב שמשון רפאל הירש  זצ"ל, רבה של היהדות האורתודוקסית בגרמניה של המחצית השניה של המאה התשע עשרה. אלא שבניגוד להירש, הרואה במילים רק כלי עזר פרשני המסוגל להצביע על הוראתה המדוייקת של מילה קשה להבנה, עושה  ליברמן שני צעדים הלאה. הראשון הוא הצבעה על כפל משמעויות סותר באותן מילים עצמן, והשני הוא ההתייחסות אל המילים כבעלות אנרגיה קוסמית המסוגלת להרוס ולהשמיד מחד או לברוא ולכונן מאידך. המילים אצלה הפכו מצלילים חסרי משמעות לחומר הגלם הקוסמי ולמעין ד.נ.א רוחני אשר ממולקולות  היסוד שלו ברא האל את העולם. הספר, קשה להבנה ללא תשתית קבלית ולו בסיסית של הקורא, אינו ספר אמוני מובהק או ספר בלשני ובוודאי שלא ספר ברוח העידן החדש והעיסוק בטרנסצנדטלי. הספר הוא תמהיל מעניין בין כל הרכיבים האלו גם יחד אך ללא יומרות לשכנע את הקורא או להחזירו בתשובה. דווקא מסיבות אלו הוא יכול לשמש חומר למחשבה לקורא ללא החשש הלא מודע לחשיפה מניפולטיבית להטפה דתית במסווה של פסאודו-פילוסופיה.

מתוך אתר נוריתה

http://nuritha.co.il/

מוזמנים לקרוא את הפרק הראשון בספר באתר סימניה

http://simania.co.il/e/4527/0

מוזמנים אל הבלוג שלי

לשון המקרא - אור חדש על שפה עתיקה, הבלוג של אורנה