צילומים-אלי ליאון
האופרה' דולי הפנינים' נכתבה על ידי ביזה בשנת 1863 כתולדה של תקציב קטן.תיאטרון בפריז הזמין מלחינים שקיבלו פרס רומה לכתוב אופרה עם תקציב מועט.
בסופו של דבר היא הוצגה במתכונת הרגילה בתיאטרון אחר ולא זכתה להצלחה גדולה.
בארץ היא הוצגה באופרה של אדיס דה פיליפ לפני למעלה מ50 שנה כאשר השתתף בה פלסידו דומינגו אז זמר צעיר לא מפורסם ששהה בישראל ושר תקופה מסויימת באופרה שלה.
האופרה הישראלית מסיימת את עונת 2016 עם אופרה זו שהיא הרבה פחות ידועה מכרמן וכמעט לא מוצגת היום בעולם.
המוסיקה יפה ,העלילה סטנדרטית.שני חברים מילדות מתאהבים באותה בחורה שהיא גם כהנת דת באי ציילון.
כדי לא להפר את החברות הם נשבעים להתרחק מהבחורה ולשמור על החברות.אחד מהם-נדיר שמו בוגד בשבועה והשני-זורגה הופך למנהיג המקום ועל פי החוק הדתי הקיים חייב לדון למיתה כי פגע בערכי הדת כשהתקרב אל כהנת הדת ועשה אהבה איתה על גג המקדש.
כולם רוצים שפסק הדין יהיה מות למחלל הדת .המנהיג בראותו שהבחור הנו חברו מילדות משחרר את הזוג לחופשי וכאן נכנס הבימוי המענין ,המוזר ולפעמים מרתק של הבמאית ההולנדית לוטה דה ביר.אוסיף ואומר כי הבימוי נטה לפופוליזם ואקטואליה שזו בעצם היתה כוונתו.
ההפקה המקורית היא של תיאטרון דר וין מוינה.
הבימוי משלב בין ריאליטי ואופרה.התפאורה שעוצבה על ידי מארושה לוי מראה רוב הזמן עיגול ענק המחולק לקומות ולריבועים(13? )בהם ממוקמת המקהלה המשחקת תפקיד של צופי טלויזיה כאשר עלילת האופרה מתרחשת כאילו לפניהם.במערכה השניה היתה תפאורה מאוד יפה של מקדש עם פסלים מעוצבים היטב.
הטלויזיה צריכה ריגושים והבימוי סיפק זאת היטב.
הטלויזיה הנה מדיום עממי.הוא חייב אקשן.הטלויזיה מספקת מה שהקהל רוצה ודורש לראות,הוא רוצה מתח,דם,אכזריות,ענין.
כאן מתגלים הפנים המכוערות של הטלויזיה.
כאשר המנהיג משחרר את זוג הנאהבים הוא עדיין אינו רואה את פני הבחורה כי פניה מכוסות בצעיף. הם הולכים וכמעט עוזבים את הבמה ואז במאי הטלויזיה המצלמת כביכול את האופרה שהוא גם הכהן הגדול עוצר את הזוג, אומר רגע הקהל רוצה וחייב לראות את פני הבחורה ,מושך בצעיף וכולם כולל המנהיג רואים את פני הכהנת.המנהיג אינו יכול כבר לסלוח לחברו ודן אותו למות.
כאן מתגלה האכזריות של הטלויזיה ועד כמה רחוק היא יכולה ללכת עבור הריטינג מבלי להתחשב בחיי האדם כדי לספק את סקרנות הצופים ודרישתם לפעילות ודם.
המנהיג דן את הזוג למות.האשמה על מותם נופלת על הטלויזיה.
אין לי ספק בימוי אוריגנלי אך יחד עם זאת הוא לא עזר לאוהבי האופרה להנות כפי שצריך מהמוסיקה היפה של ביזה.
צוות הטלויזיה המצלם לפי הבימוי את האופרה מתערבבים עם הזמרים ושאר משתתפ]י האופרה דבר היוצר ערבוביה ורק קהל מתוחכם יכול היה לעתים להבין מה מתרחש על הבמה.
מבחינה אופראית הבימוי כפי שנעשה היה מיותר .מבחינת הפיכת האופרה לעממית יותר,מקורבת יותר אלינו הוא הצליח.
נהנתי מההמצאות הרבות של הבמאית,הקונספציה המיוחדת,מהחדשנות,ממסכי הוידאו הענקיים עליהם הוקרנה עבודתו שעיצב פיין רוס ומהאתנחתא בצורת ראיונות עם האנשים שהטלויזיה פגשה בחזית האופרה ושאלה מה דעתם האים צריך להיות פסק דין מות או חופש. זכינו גם בקטע זה לראות את מנהלת האופרה חנה מוניץ המסתירה בידה את הקאמרה ומגנה, אולי, על ידי כך על האופרה בצורתה המקורית .גימיק יפה מלא הומור אך מיותר.
ניצח על תז הסימפונית רשל'צ סטיבן סלואן יליד ארה'ב שעלה לארץ אך בהמשך החליט לחזור ולעשות קריירה ענפה בחול וכעת מגיע כאורח .הניצוח ונגינת התזמורת היו מצויינים.המהלה למרות שהיתה מפוצלת בכל התאים, היתה טובה מאוד.אחידה ,חזקה ובאופרה זו היה לה תפקיד נכבד ביותר.ניצח עליה איתן שמיסר שינצח גם על חלק מההופעות של האופרה.
למרות שהמקהלה חולקה לקבוצות בחדרים השונים שירתה היתה מלוכדת,מדוייקת וטובה מאוד.
התלבושות עוצבו על ידי ז'ורין ון בק והתאורה היפה עיצב אלכס ברוק.
תרגם את האופרה כרגיל ישראל אובל בצורה מעולה.החידוש שמקרינים את התרגום הן מעל הבמה והן לצידי הבמה עוזר הרבה לראותו בקלות על ידי כולם.
שמעתי את שני הקאסטים.המלהק לקח את הזמרים הטובים יותר והטובים פחות וחילק אותם שווה בשווה בין שני הקאסטים.
לטעמי הקאסט השני דווקא שלא הופיע בבכורה היה מוצלח יותר אם כי שניהם היו טובים מאוד.
הטנור בתפקיד נדיר -רוברט מקפירסון היה טוב מאוד.באריה המפורסמת שלו במערכה הראשונה ריגש את הקהל עד דמעות.
אלה וסילביצקי הישראלית בתפקיד ליילה הכהנת היתה מעולה הן בקולה המקסים והן במשחקה.יתכן ובקסט השני בו שרה כריסטינה פאסארויו בתפקיד זה חלק מהקהל התרשם יותר מקולה הקולורטורי הטוב.
לראות או לא לראות;מוסיקה יפה,קולות יפים,בימוי שונה מיוחד וחריג שימצא חן בעיני אוהבי חידושים ומודרניזם.אני נהנתיוכנראה גם רוב הקהל.
נכתב על ידי
elybikoret -אלי ליאון, 30/6/2016 08:44