מס' צפיות - 3949
דירוג ממוצע -
אַתֶּם הָעוֹבְרִים בֵּין הַמִּלִּים הַחוֹלְפוֹת-מַחְמוּד דַּרְוִישׁ
תִּרְגֵּם מִן הָעַרְבִית: עזרא מורד
מאת: עזרא מורד 16/11/16 (22:06)

הַשִּׁיר תּוּרְגָּם לְעִבְרִית כְּדֵי לַעֲמוֹד עַל יַחַס הַמְּשׁוֹרֵר כִּמְיַצֵּג הַפָּלַסְטִינִים אֶל יִשְׂרָאֵל וְאֶל עַמָּהּ. מַחְמוּד דַּרְוִיש "שָׁכַח" שֶׁאוּם כּוּלְתוּם, שָׁרָה פַּעם: وَما نيلُ آلمطالبِ بالتمَنًّي وَلاكنَ تؤخَذُ آلدُنيا غِلابا" "הֵישֵׂגִים לֹא נִרְכָּשִׁים עַל פִּי מַאֲוָיִים וּזְרִיַּת רוּחַ, כִּי הָעוֹלָם שַׁיַּךְ לַנּוֹעֲזִים, מַפְעִילֵי הַכֹּחַ."

הערבִים וְהפלסטְינאים לַחֲמוּ נִגְדֵנוּ בְּתש"ח  לְסַלּקֵנוּ מֵאַרְצֵנוּ בָּהּ הִתְהַוְּתָה עַצְמָאוּתנוּ עוֹד מִלִּפְנֵי הָעִידָּן הָאִסְלָאמִי.

שִׁירוֹ שֶׁל מַחְמוּד דַּרְוִיש מַזְכִּיר לִי הָאִמְרָה הָערָבִית הָיְּדוּעָה:"הִכָּנִי וְהִתְבַּכְיֵן, הִקְדִימָנִי וְהִתְלוֹנֵן "ضَرَبَني وَبَكا  سَبَقني وَاشتكا"

מחמוּד דּרויש נוֹלד ב-  13 במרץ 1941 ונפטר ביוּסְטין- טקסס בְּארה"ב בְּגיל 67. כְּדוֹבֵר ערבית, עברית, אנגלית וצרפתית, כָּתַב מֵעל לִשְׁלושׁים כִּתְבֵי שִׁירָה. יְצִירוֹתָיו תּוּרְגמו לְמעלה מֵעשְׂרים שָׂפות. שִׁירוֹ זה פּרְסֵם בינואר 1988 השּׁיר צוּטט בַּכְּנֶסֶת ע"י ראש הממשלה אז, יצחק שמיר. 

דרויש טָעַן שֶׁדְּרִישָׁתוֹ לְהסתַּלְקוּתנוּ מן הארץ, מִתְייחסת לַגָּדָה הַמַּעֲרָבית וּלְעזּה בִּלְבד. אךְ טענָה זוּ אינהּ מוּבַעַת בַּשִּׁיר.

בשנת 2000 החליט הַשָּׂר יוסי שׂריד שׂר החינוך אָז לְהכניס שְׁנַיִם משִׁיריו, שֶׁאינם לְאומִיּים לְתוכנית הלִמּודים בארץ, דבר שעורֵר פולמוּס חָריף וְהתְנַגְדוּת עַזּה.

גם בשנת 2016 שׁוּדְרה תּכנית רָדיו בְּגֵּלי צהל אוֹדוֹת שִׁירָתו, וְאז אביגדור ליברמן שׂר הַבִּיטָּחוֹן, דָּרַשׁ מִיָּרוֹן דֶּקֶל הַבְהָרָה.

ראוי לצַיּין, שֶׁהמְשוֹרר בַּלְפוּר חַקָּק, כָּתַב שִׁיר תְּשׁוּבָה לְשִׁירוֹ זֶה שֶׁל דרויש, שֶׁמַתְחִיל בַּמִּשְׁפָּטִים הַבָּאִים:

הוֹי הָעוֹבְרִים בֵּין הַבְּתָרִים

שֶׁל שִׁירֵי הַמָּוֵת וְהַשִּׂנְאָה

לֹא אוֹרֵחַ עוֹבֵר אֲנִי בָּאֲדָמָה הַזּאֹת

הַשִּׁיר שֶׁל מַחְמוּד דַּרְוִיש בַּמָּקוֹר הָעָרָבִי מוּבא אַחֲרֵי הַתִּרְגוּם הָעִבְרִי 

אַתֶּם, הָעוֹבְרִים בֵּין הַמִּלִּים הַחוֹלְפוֹת! שְׂאוּ שְׁמוֹתֵיכֶם וּלְכוּ לָכֶם!

וּמִשְׁכוּ אֶת שְׁעוֹתֵיכֶם מֵעִתּוֹתֶינוּ וְהִסְתַּלְּקוּ ! וּקְחוּ כָּל אֲשֶר תִּרְצוּ

מִתְכוֹל הַשָּמַיִם וּמֵחוֹל הַזִּכָּרוֹן וּקְחוּ כָּל אֲשֶׁר תִּרְצוּ מִתְמוּנוֹת

כְּדֵי לָדַעַת שֶׁאַתֶּם לֹא יוֹדְעִים אֵיךְ בּוֹנָה אֶבֶן מֵאַרְצֵנוּ אֶת רוֹם הַשְּׁחָקִים.

אַתֶּם הָעוֹבְרִים בֵּין הַמִּלִּים הַחוֹלְפוֹת! מִכֶּם הַסַּיִף וֹּמֵאִתָּנוּ דַּמֵּנוּ

מִכֶּם הַפְּלָדָה וְהָאֵשׁ וּמֵאִתָּנוּ בְּשָׂרֵינוּ. מִכֶּם טַנְק אָחֵר, וּמֵאִתָּנוּ אֶבֶן

מִכֶּם פִּצְצַת הַגַּז, וּמֵאִתָּנוּ הַמָּטָר, וּמֵעָלֶינוּ אֶת אֲשֶׁר עֲלֵיכֶם, שָׁמַיִם וָאָוִיר.

אָז קְחוּ חֶלְקֵיכֶם מִדַּמֵּנוּ וּלְכוּ לָכֶם וְהִכַּנְסוּ לְנֶשֶׁף רוֹקְדִים וְהִסְתַּלְּקוּ לָכֶם!

וְעָלֵינוּ אָנוּ, לִשְמֹר אֶת פִּרְחֵי הַשָּׁהִידִים וְעָלֵינוֹ אָנוּ לִחְיוֹת כְּחֶפְצֵנוּ.

הוֹי הָעוֹבְרִים בֵּין הַמִּלִּים הַחוֹלְפוֹת! כָּאָבָק הַחוֹלֵף עִבְרוּ לְהֵיכָן שֶׁאַתֶּם רוֹצִים,

אֲבָל אַל תַּעַבְרוּ בֵּינֵינוּ כַּחֲרָקִים מְעוֹפְפִים, כִּי לָנוּ בְּאַדְמָתֶנוּ אֶת אֲשֶׁר אָנוּ עֲמֵלִים,

וְלָנוּ קֶמָח נְגַדְּלֵנּוּ וְנַשְׁקֵנּוּ מִטַּל גּוּפוֹתֶינוּ, וְלָנוּ יֵשׁ אֶת אֲשֶׁר

מָה שֶׁלֹּא יְסַפֵּק אֶתְכֶם פֹּה: אֲבָנִים אוֹ בּוּשָׁה.

אָז קְחוּ אֶת הֶעָבָר אִם תִּרְצוּ אֶל שׁוּק הָעַתִּיקוֹת וְהַשִׁיבוּ אֶת עַצְמוֹת הָהֵיכָל

אֶל הַדּוּכִיפַת אִם תִּרְצוּ, עַל צַלַּחַת חֶרֶס כִּי לָנוּ אֶת אֲשֶׁר אֵינְכֶם חָפֵצִים 

לַנוּ הֶעָתִיד וְלָנוּ בְּאַרְצֵנוּ אֶת מַעֲשֵׂי יָדֶינוּ. 

הוֹי הַחוֹלְפִים בֵּין הַמִּילִים הַחוֹלְפוֹת!  

קַבְּצוּ אֶת חֲלוֹמוֹתֵיכֶם בְּשׁוּחָה מוּפְקֶרֶת וּלְכוּ לָכֶם 

וְהָשִׁיבוּ אֶת מְחוּגֵי הַזְּמָן אֶל חוּקִּיּוּת הַמְּהִירוּת הַקְּדוֹשָׁה

אוֹ אֶל דִּיּוּק מוּסִיקָאלִי אֶקְדוֹחָנִי, כִּי לָנוּ יֵשׁ

אֶת אֲשֶׁר אֵינְכֶם חֲפֵצִים בּוֹ, אָז לְכוּ! לְכוּ לָכֶם!

וְלָנוּ מָה שֶׁאֵין בָּכֶם מוֹלֶדֶת זָבָה וְעַם נוֹטֵף

מוֹלֶדֶת רְאוּיָה לְשִׁכְחָה אוֹ לְזִכָּרוֹן.

אַתֶּם הָעוֹבְרִים בֵּין הַמִּלִּים הַחוֹלְפֹות!

הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁתִּלְכוּ וְתִשְׁכְּנוּ הֵיכָן שֶׁאַתֶּם חֲפֵצֵים 

אַךְ אַל תִּשְׁהוּ בֵּינֵינוּ הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁתִּסְתַּלְּקוּ

וְשֶׁתָּמוּתוּ הֵיכָן שֶׁאַתֶם רוֹצִים אַךְ לֹא לָמוּת בֵּינֵינוּ

כִּי לָנוּ בְּאַרְצֵנוּ מָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים

וְלָנוּ הֶעָבָר פֹּה וְלָנוּ קוֹל הַחַיִּים הָרִאשׁוֹן

וְלָנוּ הַנּוֹכָחוּת וְהָהוֹוֶה וְאֶת הֶעָתִיד

וְלָנוּ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.

אֲזָי צְאוּ מֵאַדְמָתֶנוּ, מִיַּבַּשְׁתֶּנוּ, מִיָּמֶּנוּ, מִקַּמְחֶנוּ, מִמִּלְחֶנוּ, מִפִּצְעֶנוּ 

מִכָּל דָּבָר, וּצְאוּ מִזֶּכֶר זִכְרוֹנֶנוּ אַתֶּם הַחוֹלְפִים בֵּין הַמִּלִּים הַחוֹלְפוֹת,

אִסְפוּ אֶת מְטַלְטְלֵיכֶם וְהִסְתַּלּקוּ וּקְחוּ מָה שֶׁתִּרְצוּ מִתְמוּנוֹת 

כְּדֵי שֶׁתִּדְעוּ שֶׁאַתֶּם לֹא יוֹדְעִים אֵיךְ בּוֹנָה אֶבֶן מֵאַרְצֶנוּ אֶת רוֹם הַשָּׁמַיִם 

וְאֵיךְ אָנוּ סָכִים אֶת קִירוֹת הַבָּתִים בְּאָדֹם מִדָּם הַשָּׁהִידִים

אַתֶּם הַחוֹלְפִים בֵּין הַמִּלִים הַחוֹלְפוֹת לְכוּ וּמִחֲקוּ זִיכְרוֹנוֹתֵיכֶם מֵאַרְצֶנוּ 

כְּדֵי שֶׁגָּם אָנוּ נִמְחֵה אֶתְכֶם מִזִּכְרוֹנֶנוּ וּמִדִּבְרֵי יָמֶינוּ 

ֿ

הוֹי הַחוֹלְפִים! הִגִּיעָה הָעֵת לִשְׂבֹעַ מִבְּשָׂרֶנוּ מִדָּמֶנוּ,

מִלַּחְמֶנוּ, מִמֵּימֶנוּ, מִזֵּיתֶנוּ וּמִנַּפְטֶנוּ

הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁתַּעֲזְבוּ אֶת הָאִילָנוֹת הַכּוֹאֲבוֹת שֶׁלָּנוּ

וּתָחוּסוּ עַל שֳׁרְשֵׁיהֶם שֶׁהִשְׁקֵתֶם אוֹתָם בְּזֵעַת אַפֵּי הַחוֹטְאִים

הוֹי הָעוֹבְרִים! הַשְׁכַחְתֶּם אֶת אַרְצְכֶם בַּמַּעֲרָב

וְנִזְכַּרְתֶּם בְּאַרְצֶנוּ וְהִמְצֵאתֵם לָכֶם הֵיכָל בְּמִקְדָשֶׁנוּ

בְּיַמֶּנוּ, בְּתוֹלְדוֹתֶינוּ וּשְכַחְתֶּם אֶת חוֹלְשַׁת מוֹלַד יָשּׁוּעַ הַמָּשִׁחַ 

וּשְׁכַחְתֶּם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בַּמַּעֲרָב בָּיִת רָחָב.

הוֹיְ אַתֶּם הַחוֹלְפִים! רָאוּי שֶׁתִּסְלְחוּ לְאֵירוֹפָּה

שֶׁדִכִּיתֶם אֶת תּוֹשָׁבֶיהָ וְהִגִּיעַ הַזְּמָן שֶׁתַּשׁוּבוּ אֵלֶיהָ. 

הוֹי הַחוֹלְפִים! אַל תֵּלַכְלְכוּ גוּפוֹתֵיכֶם בַּאֲדָמָה 

בָּהּ שָׁכְנוּ אֲחֵרִים וּמָהֲלוּ אֶת אֵיבָרֵיהֶם בְּעָפָרָהּ 

אָנוּ יְרֵאִים עֲלֵיכֶם פֵּן יִדְבָּק בְּדַמְּכֶם מַשְּׁהוּ מִדַּמֶּנוּ 

הוֹי הַחוֹלְפִים!  מַה מְּצָאתֶם יָפֶה בְּעֵינֶיכֶם,

בְּאַרְצֵנוּ הַטֵּרוֹרִיסְטִית הַמִּתְפּוֹצֶצֶת?

מָה הִתְאָהַבְתֶּם בְּדַּמֶּינוּ הַזּוֹלִים הַמְּפֻזָּרִים?. 

הוֹי הַחוֹלְפִים! אַל תַּמוּתוּ עַל אֲדָמָה זוּ שֶׁיַצְרוּ אוֹתָהּ בְּשָׂרֶינוֹ וְעַצְמוֹתֶינוּ הַשְּׁבוּרוֹת.

אוּלָי לֹא נָאָה אַדְמָתֶנוּ לַעֲטוּף אֶת גּוּפוֹתֵיכָם הַטְּהוֹרוֹת  הַנְּמוֹלוֹת.

הוֹי הַחוֹלְפִים הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁתִּסְתַּלְקּו וְתִקְחוּ אֶת עָרֵמוֹת הַבַּרְזֵל וְהָאֵשׁ וְהַפְּצָצוֹת הַמִּתְפַצְּלוֹת.

הוֹי הַחוֹלְפִים! אֵין לָכֶם בְּאַרְצֶנוּ עָתִיד כִּי לָנוּ הִיסְטוֹרְיָה שֶׁל כִּאֲבֵי הַפּוֹלְשִׁים.

וְלָנוּ קוֹל הַנָּבִיא הָרִאשׁוֹן וְלָנוּ הַהַתְלָהֲבוּת וְהַמַּאֲבָק הַחָמָאס וְהַגִ'יהָאד

וְהַטִּרוֹרִיסְט הַקּוֹטֵל וְלָנוּ בֵּן צָלָאח אִדִּין וְלָנוּ הַחַיִּים הַיָּפִים,

וְלָנוּ גִּנּוֹת הַיּוֹפִי שֶׂל נַעְמָן הַזּוֹרְמוֹת בְּדַמּוֹ שֶׁל הַשָּׁהִיד 

וְלָנוּ דָּם אָדֹם לֹא כָּחוֹל זוֹרֵם מֵעוֹרֵק לְעוֹרֵק

וְלָנוּ קוֹל הֶמְיוֹת הַיּוֹנִים, וְלָנוּ קְרִיאַת הַגֶּבֶר עִם שַׁחַר

וְלָנוּ הַשֶּׁפָע וְהַמֵּיתָר וְלָנוּ אֶת לֵילוֹת הָעֶרְגָּה.

הוֹי הַחֹולְִים בֵּין הַמִּילִּים הַחוֹלְפוֹת!

לָנוּ הָעוֹלָם וְלָנוּ שָׁם הָעוֹלָם הַבָּא.

אִמְרוּ אַתֶּם לִי, מַה יֵּש לָכֶם?

מָה אַתֶּם רְכַשְׁתֶם אוֹדוֹת הַמְצַאֲתְכֶם בְּעִדָּנֵים שֶׁעַבְרוּ

הַרְכַשְׁתֶּם מַשְּׁהוּ זוּלַת דִּמְיוֹן הִיסְטוֹרִי

וּגְבוּלוֹת שֶׁהַזִּכָּרוֹן טִשְׁטֵש אוֹתָם?

הוֹי אַתֶּם הַחוֹלְפִים בֵּין הַמִּילִּים הַחוֹלְפוֹת! 

לָנוּ הָעוֹלָם הַזֶּה וְלָנוּ הָעוֹלָם הַבָּא

אָז הֲרוֹצִים אַתֶּם לִשְׁמֹר אֶת אַחֲרִיתְכֶם בְּחָתִימַה 

דְּיוֹ דָּם תִּינוֹק שָׁהִיד אוֹ שֶׁתִּזְכְּרוּ אֶת אַחֲרִיתְכֶם

בִּצְרִיחוֹת שָׁכּוּלִים אוֹ בְּדִמְעַת אַלְמָנָה?

הַאִם אַתֶּם מַבְטִיחִים אֶת אַחֲרִיתְכֶם בִּתְבוּנָה שְׁלֵמָה

אוֹ שֶׁאַתֶּם מַבְטִיחִים אוֹתָהּ בִּלְבָבוֹת כֵּנִים שֶׁל יוֹשֶׁר וּצְנִיעוּת?

הוֹי הָעוֹבְרִים בֵּין הַמִּילִּים הַחוֹלְפוֹת! 

הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁתִּסְתַּלְּקוּ מִזֶּכֶר הַזִּכְרוֹנוֹת

כִּי לָנוּ הָעוֹלָם פֹּה וְלָנוּ גָּם שָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא.

 2009/01/03

أيــها المـــارون بين الكلمــات العــابرة

احملــوا أســماءكم وانصـرفــوا

واســحبوا ساعــاتكم من وقتنا ، وانصرفوا

وخذوا ما شئتم مــن زرقــة البحر و رمل الذاكرة

و خذوا ما شئتم من صــور، كي تعرفوا

انكم لن تعرفــوا

كيف يبني حجر من ارضنـا ســقف الـسماء

* * *

ايها الــمـــارون بــــيـــن الــكــلــمـات الـــعــابــرة

مــــنــــكــــم الــــســــيــــف - ومــــــنـــــا دمــــــنـــــا

مـــنـــكــم الــــفــــولاذ والــــنــــار - ومــــنـــا لــحــمــنـا

مـــنـــكــم دبــــابــــة اخــــــــرى- ومــــنــــا حــــجــــر

مـــنـــكــم قــنــبــلــة الــــغــــاز - ومــــنــــا الـــمــطــر

وعــلــيـنـا مــــــا عــلــيـكـم  مــــــن ســـمــاء وهـــــواء

فــــخـــذوا حــصــتــكـم مـــــــن  دمــــنـــا وانـــصــرفــوا

وادخـــلـــوا حـــفـــل عـــشـــاء راقــــــص.. و انــصــرفـوا

وعــلــيــنــا ،نــــحـــن، ان نــــحـــرس ورد الـــشــهــداء

و عــلـيـنـا ،نـــحــن، ان نــحــيـا كـــمــا نــحــن نــشــاء

* * *

ايــــهــــا الــــمـــارون بــــيـــن الــكــلــمـات الـــعــابــرة

كــالــغـبـار الـــمـــر مـــــروا ايــنــمـا شــئــتـم ولـــكــن

لا تـــــمــــروا بـــيــنــنــا كـــالــحــشــرات الـــطـــائـــرة

خــــلـــنـــا فــــــــــي ارضـــــنــــا مـــــــــا نـــعـــمـــل

و لـــنــا قــمــح نــربـيـه و نـسـقـيـه نــــدى اجــسـادنـا

:و لـــــنــــا مـــــــــا لـــــيــــس يــرضــيــكــم هــــنــــا

حـــــــــــــــجـــــــــــــــر.. او خـــــــــــــــجـــــــــــــــل

فـــخــذوا الــمـاضـي، اذا شــئـتـم الــى ســوق الــتـحـف

و اعــيــدوا الـهـيـكـل الـعـظـمـي لـلـهـدهد، ان شـئـتـم

عــــــــــلـــــــــى صــــــــــحـــــــــن خــــــــــــــــــزف

لناما ليس يرضيكم ،لنا المستقبل ولنا في ارضنا ما نعمل

* * *

ايــــهــــا الــــمـــارون بــــيـــن الــكــلــمـات الـــعــابــره

كــدسـوا اوهـامـكـم فـــي حــفـرة مـهـجورة ، وانـصـرفوا

واعـيـدوا عـقـرب الـوقـت الـى شـرعية الـعجل الـمقدس

او الــــــــــــى تــــوقــــيـــت مــوســيــقــى مــسـدس

فــلــنــا مـــــا لـــيــس يــرضـيـكـم هـــنــا ، فــانـصـرفـوا

ولــنـا مــا لـيـس فـيـكم : وطــن يـنـزف و شـعـبا يـنـزف

وطـــــنـــــا يــــصـــلـــح لــلــنــســيـان او لـــلـــذاكـــرة

ايــــهــــا الــــمـــارون بــــيـــن الــكــلــمـات الـــعــابــرة

آن ان تـــــــــــــنــــــــصــــــــرفــــــــــــوا

وتــقـيـمـوا ايــنــمـا شــئـتـم ولــكــن لا تـقـيـمـوا يــنـنـا

آن ان تـــــــــــــنــــــــصــــــــرفــــــــــــوا

ولــتـمـوتـوا ايــنـمـا شــئـتـم ولــكــن لا تــمـوتـو بـيـنـنـا

فـــــلــــنــــا فـــــــــــــي ارضــــــنــــــا مـ1ــا نـــعـــمـــل

ولــــــــــنـــــــــا الـــــــمــــــاضــــــي هــــــــــنـــــــــا

ولـــــــــنــــــــا صـــــــــــــــــوت الــــــحـــــيـــــاة الاول

ولــــــنـــــا الــحــاضــر، والــحــاضـر ، والــمــســتــقــبـل

ولــــــنــــــا الــــدنــــيــــا هــــــنــــــا...و الاخـــــــــــرة

فـــــــاخــــــرجــــــوا مــــــــــــــــــن ارضـــــــــنـــــــــا

مــــــــــــــن  بـــــــرنـــــــا ..مـــــــــــــن بـــــحــــرنــــا

مــــــن قــمــحـنـا ..مـــــن مــلـحـنـا ..مـــــن جــرحــنـا

مــــــــــــــــن كــــــــــــــــل شــــــيء، واخـــــرجـــــوا

مــــــــــــــــــن  ذكـــــــــريـــــــــات الـــــــــذاكـــــــــرة

أيــــهـــا الــــمـــارون  بـــيـــن الــكــلـمـات الــعــابــرة

أيها المارون بين الكلمات العابرة

اجمعوا أشياءكم و انصرفوا , و خذوا ما شئتم من صور 

كي تعرفوا أنكم لن تعرفوا : كيف يبني حجر من أرضنا سقف السماء .

كيف ندهن جدران البيوت بلون أحمر من دماء الشهداء .

أيها المارون بين الكلمات العابرة .. أيها المارون بين الكلمات العابرة .

اذهبوا و امحوا آثاركم من أرضنا لنمحوكم من تاريخنا و الذاكرة .

أيها المارون قد آن أن تشبعوا من لحمنا .. من دمنا ,, 

من خبزنا .. من مائنا .. من زيتنا .. من نفطنا .

آن أن تتركوا أشجارنا المتألمة

أن ترحموا جذورها التي  سقيتموها  من عَرق الجباه الآثمة .

أيها المارون هل نسيتم أرضكم في الغرب و تذكرتم أرضنا .

 و اخترعتم هيكلاً في قدسنا .. في يومنا في تاريخنا .

 . و نسيتموه ضعف ميلاد المسيح .

و نسيتم أن لكم في بلاد الغرب بيت فسيح .

أيها المارون قد آن أن تستسمحوا أوروبا التي اضطهدتم أهلها .

و آن لكم أن تعودوا لها .

أيها المارون. لا تلوثوا أنفسكم بأرض قد سكنها غيركم و اختلطت أشلاؤهم بترابها ..

إنا نخاف عليكم أن يصير في دمكم شيء من دمنا .

أيها المارون ماذا يعجبكم في أرضنا الإرهابية المتفجرة .

ماذا يعجبكم في دمائنا الرخيصة المتناثرة .

أيها المارون لا تموتوا فوق هذا التراب الذي كونته لحومنا و عظامنا المكسرة .

قد لا يليق ترابنا بأجسادكم الزكية الطاهرة المطهرة .!!

أيها المارون قد آن أن ترحلوا و تأخذوا أكوام الحديد و النار و القنابل المنشطرة .

أيها المارون ليس لكم في أرضنا مستقبلُ ....

 فلنا تاريخ إيلام الغزاة .. و لنا صوت النبي الأولُ .

و لنا الحماس و الجهاد و الإرهابي القاتلُ ... و لنا ابن صلاح  الدين ..

 و لنا شعر الحياة الأجملُ .

و لنا شقائق النعمان تجري في دمِّ الشهيد ..

 و لنا دماءٌ حمراء لا زرقاء تجري من وريد إلى وريد .

و لنا صوت الحمام الزاجل و لنا صياح ديك الفجر .

و لنا الشفع و الوتر و لنا الليالي العشر .

أيها المارون بين الكلمات العابرة لنا الدنيا هنا و لنا هناك الآخرة .

أخبروني أنتم ماذا لكم .. ماذا تملكون عن وجودكم في القرون الغابرة .

هل تملكون إلا أوهام تاريخٍ و حدوداً قد بعثرتها الذاكرة .

أيها المارون بين الكلمات العابرة 

لنا الدنيا هنا و لنا هناك الآخرة .

فهل تضمنون أخراكم بتوقيع لكم حبره دم من طفل شهيد .

 أم تضمنون أخراكم بصرخات ثكلى أو دموع أرملة .

هل تضمنون أخراكم بعقول كاملة .

 أم تضمنوها بقلوب صادقة خاشعة واجله .

أيها المارون بين الكلمات العابرة

 آن أن تنصرفوا من ذكريات الذاكرة.. 

فلنا الدنيا هنا و لنا هناك الآخرة

הכותב הוא איש חינוך, משורר, סופר ועורך ספרות. למידע נוסף: "עזרא מורד" בוויקיפדיה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
תרגום שגוי - פייק ניוז
א.ב. 02.04.20 (02:00)