הנה הגיע הזמן לקונצרט פנטסטי במסגרת "קלאסי במוצ"ש" של הפילהרמונית : אמש 17 לדצמבר 2016, כאשר היכל התרבות מלא מפה לפה, השתתפו בחגיגה :

מנצח ופסנתרן : סר אנדרש שיף

כנר ואשף: גיל שחם

ובסוף הערב: טוטי של התזמורת בחגיגת ברטוק

הערב הנהדר נפתח בנגינתו של המנצח והפסנתרן סר אנדרש שיף, שנולד בבודפשט בדצמבר 1953 , את הקונצ'רטו מספר 7 לפסנתר ותזמורת מאת באך.

אני מכיר את היצירה כקונצ'רטו לכינור ובאך עצמו כתב אותו לאחר מספר שנים ,לצ'מבלו ותזמורת.

היצירה לא ארוכה ( כרבע שעה) אבל מלאה בחדווה ומלודיות נצחיות. התזמורת המלווה היתה של קשתנים בלבד.

הטרילים בפרק השני-אנדנטה מדהימים ומבוצעים בקלילות על-ידי שיף.

כאן הפסנתרן כמעט ולא זקוק בכלל לנצוח תוך כדי נגינת באך כי הלווי התזמורתי הוא ממש צמוד לנגינת הפסנתר שלא מאפשר אפילו לנשום לרגע וקולח ללא הרף..

שיף סיים בהדרן אף הוא מאת י.ס.באך

לקראת היצירה השנייה לפני ההפסקה, נמלאה הבמה בנגנים של כלי מתכת , ותופים וקיבלה אופי של תזמורת סימפונית.

כאן מדובר בפיסגת הקונצ'רטי לכנור :  יצירתו המופלאה של יוהנס  ברהמס בקונצ'רטו היחיד שלו לכנור שלו אופוס 77.

כאן כבר הפגין שיף את כשוריו כמנצח, ללא שרביט וללא פרטיטורה, אבל נדמה שקרה משהו : הסולן גיל שחם יליד 1971, באופיו הסוער וה"צעיר"- סחף ודחף את המנצח והתזמורת לנגינה יותר קצבית, מהירה ואנרגטית. כאילו הסוסים רוצים להריץ את העגלה יותר מאשר העגלון "מרביץ" בסוסים ....

שחם כישף אותנו במיוחד בקדנצה הארוכה המסיימת את פרק ראשון.

הפרק השני האדג'יו, נפתח במלודיה היפיפיה בבצוע סולו אבוב מלווה בשני חלילים.

בפרק עדין זה נשמעו הקרנות לעתים חזק מדי מבלי שהמנצח ירגיע אותם..

גיל שחם הוסיף הדרן לבקשת הקהל הנרגש וניגן "גבוט" מאת באך.

לאחר ההפסקה תפס המנצח "את השור בקרניו" , כאן הוא חזר למגרשו הביתי:

קונצ'רטו לתזמורת מאת בלה ברטוק.

חמוש בפרטיטורה ומשקפיים, שלט "ההונגרי" ביצירה הנפלאה , שקיבלה את המושג "קונצ'רטו" בעקבות נתינת קטעי סולו לרוב נגני התזמורת.

הבמה נמלאה בנגנים נוספים  לקראת היצירה וניתן שוב היה לכנותה "פילהרמונית".

ברטוק עזב את הונגריה והיגר לארצות הברית ב 1940 למשך 5 שנותיו האחרונות.

שם סבל מבריאות לקוייה וממחסור בעבודה ופרנסה , עד שסרגיי קוסביצקי הציע לו (בהמלצת סיגטי וריינר) לכתוב יצירה תזמורתית לזכרה של אשתו שנפטרה.

היצירה הוצגה לראשונה ב 1943 , כשנתיים לפני מותו.

עם היות היצירה "מודרנית" ..היא לא צורמת ונעימה לאוזני המאזינים הכי שמרניים בהיכל ולקראת סופה בפרק המסיים, הוריד המנצח את המשקפיים וניצח ללא הפרטיטורה ובעוצמה לא רגילה ונתקבל בתשואות רמות ביחד עם כל חברי התזמורת שהיו כולם סולנים הערב.

מתי זיתי-אלבוים