מאז ומעולם היו וישנם גיבורי מסע כבנימין מטודלה, מרקו פולו ואלכסנדר פון הומבולדט, כולם ידועים  בגילוי ארצות,נתיבים וחשיפת סודות הטבע, אבל רוני קובן מנחה תוכניות של אנשים שלא נמצאים בדיוק על הסרגל המקובל. האיש בעל הגוף המתנהל בכבדות, המזוקן, בעל הקול הרך ועיניו הטובות המגיעות בקלות לדמוע ולהזדהות עם המרואינים שלו. הנושאים בהם הוא בוחר , כבר הניבו   11 תוכניות  לא שבלוניות,נוגעות באוכלוסיה שאינה  משאירה חותם סלברטאי.

   הפעם בחרתי להאיר את הנושא :מסע אל  הבדידות, עולמם הנפשי של   4 בודדים. 2 חלקים לנושא,הראשון  בו אנו מתוודעים לנפשות הפועלות. בחלק השני איך  הם מיישמים ומוציאים לפועל את מה שלמדו  וכך לנסות  לשבור את החומה  שעוטפת אותם.

  בדידות זו מחלה שרק בשנים  האחרונות נותנים תשומת לב אליה ומנסים ללחום  בה. 1 מתוך  5 צעירים  סובל  מבדידות חברתית.

   רוני  פותח את  השער לנושא בסניף ער"ן בחדרה. אירה בלייר  מתנדבת,עסוקה בשיחת טלפון, מנסה  לתת טיפים  של "עזרה ראשונה" כדי להשקיט את נפשו  הסוערת של המטלפן. רוני :"אני  יכול להסתכל עליך שעות כשאת מדובבת את  האנונימים הפונים".  אירה,בעצמה בודדה מזה  30 שנה מגיעה לסניף כשמאחוריה סיפור משפחתי של ניצולי שואה. חיה עם חתולים  ,כבר

לא נותנת  צאנס לזוגיות.  20 רגעים מוקדשים לכל  טלפון מה שגורם לה לא מעט לבכי נסתר. "אני יוצאת לחורשה,עומדת  וצועקת  כדי לתת  מקום לאויר חדש. אני יכולה  ברגע לזהות שיחה של  אישה מוכה, מה שמחזיר אותי אחורה, כי גם אני הייתי בעברי אישה מוכה".

    חני בן  בסט בת 44 מישוב קטן ליד רחובות, מטפלת בילדים. נפגשת עם רוני . אחרי  10 שנים של  12 טיפולי פוריות, בדרך   הפלות,מי סופר, כל אלה לא  מייאשים את  חני. "במילא אין לי זוגיות, אבל להשאר בעולם לבד, לבד, בלי ילד אפילו  ?רוני :"ילדים הם לא מתכון לבדידות". "כשהיה לי כסף הייתי מקבלת תרומת זרע  תמורת ב-4000 שקלים, מכל מיני  זרים ,אמריקאים ואפילו  היה לי פעם פיזיקאי. אמרתי הילדה שלי תצא גאון. בסוף התפשרתי על תורם רוסי-גוי, אוהב בעלי חיים. כן,אני  כאילו מכירה אותו מבלי לראותו".

   רוני מגיע לחדר  של חני השוכבת עם בטן ענקית, מתרגשת  לבואו "אתה הדולה שלי. תן לי יד ותלווה אותי לחדר לידה"

רוני  לבוש בבגדים   סטריליים מחזיק בידה, ויחד הם   פונים  לעבר הדלת כששניהם   דומעים.

  הדמות השניה היא דניאל זמיר מירושלים, גרוש פלוס 2, מוזיקאי, דתי וגיי. דניאל וורבלי משתף בפתיחות אין סופית תוך שהם צועדים בסמטאות העיר . "חייתי בשכונה חרדית,אתה רואה ככה עם ברסלינו על הראש. מוצא  עצמי מול  בית בודד וזר ". רוני :"כמה שנים  הסוד הזה בתוכך?"  דניאל :"הדחקתי  את זה, חייתי בניו  יורק ופתאום היה לי הבזק על גיטריסט  יפיפה. פניתי  לאלוהים למה אתה עושה לי את זה.   תאר לך  דתי שביום כיפור  יוצא לדייט עם אהוב. אני גיי שיצא  מהארון בתוך  כדי  שכתבתי זאת  בגלוי בעלון חרדי. הביקוש להופעות שלי חדלו.רבים מחברי  המתפללים  בבית הכנסת מנדים אותי. הגבאי לא נותן לי לעלות לתורה בתרוצים מצוצים מהאצבע. היתה לי זוגיות ראשונה  עם מישהו שנכנס לי ללב. אף  פעם לא היה לי דבר כזה. לא אהבתי מישהו  בחיים כמוהו ".   רוני :"אז למה סיימת אתו ?" דניאל :"כי אני פקינג חרדי ולכן הכל זה מלחמה אצלי". רוני :"אתה גוזר על עצמך בדידות"..דניאל ::"שאלתי  את בן זוגי מה לתת לך מתנה ליום ההולדת. חברתי  את השיר  "אליי"  כשהלילה יורד אני יודע שאתה כל מה שאני רוצה, רק עוד קצת מהקצה, אליי...אליי..  אתה שואל אותי רוני  האם אני  מתגעגע אליו?

אתה צוחק  עלי?". דניאל מדגים    את  השיר  על הפסנתר שר ובוכה.

את נועה זילברמן בת 19  רוני פוגש ב"רקפת", היא ציירת, דמות ענוגה שמזכירה   את הארי פוטר עם  משקפים  דקות מסגרת המשקפות את עיני התכלת שלה. :גילו  שאני   סובלת מחרדה סביבתית. רוני "ציירי לי בדידות".  על דף גדול היא  מציירת במרכז דמות קטנה שפופה, מצונפת  וסביבה מעגלים מעגלים. רוב ימיה היא מבלה בציור בבית אמה . "הדמות הזו תקועה בתוך עצמה. אני  מרגישה שקופה,אם לא אבוא ל"רקפת" לא ירגישו שאני חסרה, זה מרגיש לבד. הייתי רוצה לפתוח  תערוכה משלי ולראות איך אנשים  מסתכלים  על העבודות. זה יכול  מאוד לרגש אותי, כי יש לי עדיין ספקות אולי הציורים שלי מאכזבים".

   הדמות האחרונה   היא  ליאד שאול זיידנר. בת 17 ממושקפת שמנמנה, וכבר אלופת ישראל בשחמט לנוער. "כשהגעתי ל"רקפת"הייתי בטוחה שאני  היחידה שחווה בדידות". רוני מלווה את ליאד  למועדון השחמט ברמת  גן. דן דרורי מנהל המועדון

"כבר בגיל   5 ידעתי שיש  לה פוטנציאל, יש לה אופי.". ליאד "באפריל האחרון אבא שלי התאבד אז נשארתי  אני  והלוח"

רוני :"מישהו  מהכיתה דיבר אתך על כך?" "3 ילדים שלחו לי מסרון,דברים נדושים כמו אנחנו   מצטערים בצערך". רוני פונה על   דן "האם אתה דברת איתה על כך". דן :"לא, אנחנו  רק מדברים על מסעות וחוקי המשחק". רוני מתישב מול ליאד

ומשחק. "ליאד :"תדע לך שאני  לא עושה  הנחות".. רוני :"זה הכוח שלך. תגידי האם השחמט הוא סוג של חבר?"

   החלק השני של  התוכנית  הוא לבדוק איך הארבעה סודקים את  חומת הבדידות שלהם.

    חני מקבלת את  "הדול" שלה  בביתה. האמבטיה מוכנה לקבל את התינוקת, חני מעבירה אותה לרוני המתרגש לא פחות מהאמא הטריה. חני מפעילה את   הדיסק  האהוב עליה,עכשיו הוא ילווה את   ילדתה  "מעולם לא ויתרתי  עליך.ניצחת את הכל, כמה שיש בי זו את  בגדול. אתן   לך הכל ולא צריך יותר מזה". לשניהם  רוני וחני  הדמעות זולגות מעצמן.

   דניאל לקראת הופעה עם  2נגנים ב"צוללת הצהובה" בירושלים. "שנה לא  הופעתי, מחכה להודיע למשפחה שהיא בוודאי לא תגיע, אבל  זה בסדר"..   רוני ודניאל מגיעים  לארגון  "חברותא"  אבנר רנד, מדריך   מסביר מהו  הארגון הזה "אנשים שהם

להט"בים, לא רוצים לוותר על מי שהם וגם לא לאבד את הדתיות שלהם". מתפתחת שיחה ערה בינם לבין דניאל סביב הנושא של עליה לתורה, איך להתנהג כשאוסרים עליך. דניאל במצב רוח מרומם, נראה כי הגיע למקום המתאים לו בדיוק.

    ליאד שהעלתה  רעיון לצייר שמש ענקית  השמש החברתית  בחצר בית הספר שבו היא למדה . הגיעו לעזור לה  רוני, חברים ב"רקפת" ותלמידים.  אחרי  החופש הגדול הכל מוכן ורוני  שואל את תלמידי הכיתה:"מי מכם  הרגיש בודד. מי לא נבחר  למשחק הכדורגל והרגיש דחוי בשל כך".   וליאד  ממשיכה  ומסבירה "זה המקום   למי שמרגיש  בודד להכנס  לתוך  השמש

החברתית הזו ומישהו  אחר יושיט לו יד ויהיה חבר  שלו".

    נועה  ורוני  אחרי שמצאו גלריה  מתאימה בפלורנטין    נפגשים עם ליאור  גריידי בעל גלריה מס.4  השואל אותה מספר שאלות ונותן לה  להתרשם מהחלל. הגיע  ערב הפתיחה  הקהל מסתובב  ונועה במרכז ההתענינות, מלאה בבטחון עצמי משיבה

בלי  היסוס   לשואלים.

   4 מקרים מייצגים, האם  נמצאו הפתרונות? העתיד הוא  שיקבע  האם הצליחו לסדוק  את חומת הבדידות שלהם.    מה שבטוח  שרוני קובן, בעצמו היה  וחווה את הבדידות, הוא האדם   היודע בדיוק  איזה שאלות להציג וגם  אולי למצוא את הפתרונות.  על כן  רוני קובן קבל את החותמת  של מי שיכול להתמודד עם  כל נושא שהוא מעלה  וכותב עליו.

   ואם יש מלאך הממונה על הבדידות והאמפטיה לבני אנוש, קוראים   לו רוני קובן.