מימינו ציק קוריאה משמאלו  ת'לוניוס מונק ולפניו דיוק אלינגטון, זהו  ליאוניד פטשקה, הנמצא   ברשימת  100 נגני הג'אז 

הטובים ביותר  במאה  ה-20, כבוד.

     ראיתיו בפעולה במשך  4 שעות וחצי כשהוא מפעיל ללא  הפסק  את מנענעי  הפסנתר ותוך כדי   כך  מנצח על  הלהקות וסולנים בהומור ובאהבה ובלי אף מילה ברוסית. 

   הקהל  שמילא את חדרי המלון הגיע לבלות שני לילות שכללו את ערב הסילבסטר. בעודם ממתינים  לפינוי החדרים  תדלקו עצמם בכוסיות שמפניה ובשוטים של משקאות חריפים, סוף  סוף  זה הכל כלול.  בלובי ניגנה  רביעית מיתרים ובעודי פוסעת  לעברם נשמע הוולס הכי אהוב עלי, הוולס  של  שוסטקוביץ, אז  איך הם  ידעו שהגעתי  ?

   אחרי ארוחת הערב התחיל האולם הגדול להתמלא עד אפס מקום. פטשקה במקטורן וחולצה בפייטים צבעוניים, תלבושת די צנעה בהשוואה  לאמנים   העוסקים באותה סוגה  ומתמקדים   במראה החיצוני  יוצא הדופן  דוגמת אלטון  ג'ון, פרדי  מרקורי,או אלביס פרסלי.  פטשקה ארגן לערב מיוחד זה קולאז' כוכבי עוטף ומכסה את כל סוגי הג'אז : קאנטרי, רוקנרול, סול, סוינג,קלאסי ושירים אהובים כמו אדית פיאף  ופרנק סינטרה.

   הפתיח התחיל בצורה סולידית ולזה הוא צרף חבר טוב את המאסטרו גיל שוחט שגם הוא התהדר במקטורן שחור נוצץ . שוחט העדיף לנגן את "סונטת ליל ירח"של בטהובן. הבאה בתור מתחום האופרה היתה  מירלה   גרדינרו סופרן ,זמרת אופרה שהתאימה לשמלתה האדומה חשופת  כתפיים  את  האריה של "כרמן" ואת "פיאצה" הדרמטי מתוך  "כוחו של גורל". אחרי שהרעידה בקולה את תקרת האולם עברה  למשהו קליל "ציק טו ציק".  דניס סדוב זמר ישראלי שחי ברוסיה  מגיע  לכאן עם קול בס שמגרד את תחתית הסולמות, מתאים לשירים "קח אותי לירח"  או "סטרנג'ר אין דה נאכט" של  פרנק סינטרה . אבל  כשפטשקה מכריז בהומור  'אנחנו הכנסו לשיר   מילה באידיש (במקום  סטרנג'ר אין   דה נייט, הפכנו  לסטרנג'ר  אין דה  נאכט)" נשמעה אנחת רווחה מצד הקהל.  זמרת נוספת מתווספת ,ילידת  צרפת עדן  הולן ,בשנסונים צרפתיים בקצב הג'אז בהם " איני מתחרטת" של פיאף.

   פטשקה שוחה בזרם הנגנים  והסולנים שכ..ו..ל..ם  כולם  חבריו, מכין לנו  ולהם הפתעה. בתו אנדה מצוידת  בכלי גברי טרומבון "מה לעשות היא רצתה"  אומר האבא הגאה. דנה  חית במה מוסיפה טונים שונים ועמוקים  המוסיפים עוד מימד  לקאדר  המנגנים.   .

    חצות, כשחלק מהקהל  פורש, מי שנשאר הרוויח  את השעה הסוערת  ביותר וכמו שאומר פטשקה "אם אין לך את הקצב אל תתחיל לעשות סוינג", והצופים  בהחלט נכנסו  לקצב, כי קבלנו  בגדול את הדיקסילנד שהם  5 נגנים שצעדו לאיטם לאורך הבמה  . בני  ה-80 על ראשם כובע סרוג המסתיים בפונפון צבעוני. הם בכלי נשיפה וגם בנגו' כשהמבוגר  ביניהם מעצם מראהו  מעלה בת צחוק על שפתי הנוכחים. הוא משעשע בקרש הכביסה "סקיפל" בשריקה שעוברת דרך השן  החסרה שלו. שירי אמא רוסיה מתורגמים כאן לאוירת עידן   ניו אורלינס וכמזכירים  מי מכיר מי יודע את  סופי טאקר היהודיה  בשירה הידוע "אלה הימים" או אז הכל  נמרח בנוסטלגיה  והכל מתערבב עם הכל. גם האורות הצבעוניים המקשטים את במה אף הם לוקחים חלק  בפסטיבל  הזה,   כבים ונדלקים לפי הקצב . ולפתע    בלי שום התראה, נדלקים אורות הפלפונים כשהקהל  מתנועע לפי הקצב של  הזמר  הצרוד בקולו של לואי ארמסטרונג "איזה  עולם נפלא".