אתמול בשעה טובה ומוצלחת (שזה יוצא בסביבות 9:30 בערב) סיימתי את הספר החדש והאחרון (שזה אותו דבר, אם אתם מבינים למה אני מתכוון...) של מייקל קרייטון, NEXT.

כמו בכל ספריו האחרונים, שבהם הוא לוקח נושא מסויים - בד"כ נושא חשוב ואקטואלי שעלול או עשוי להשפיע על העולם בעתיד הנראה לעין - ובונה סביבו עלילת מתח מהודקת ומרתקת, גם בספר הזה הוא עשה - לא תאמינו - בדיוק אותו הדבר.

הפעם הנושא החם (בעיקר בארה"ב וכראה גם בשאר העולם הנאור. בישראל זה עוד בחיתוליו לדעתי) הוא גנטיקה. או ליתר דיוק, גנים.

העלילה מתפרשת על מגוון דמויות רחב (להפתעתי הצלחתי לזכור את רוב הדמויות לאורך הספר בעל 500 העמודים) כשלכל דמות הסיפור שלה, וכל סיפור נוגע באספקט אחר בנושא גנים, הנדסה גנטית, יצורים טרנסג`נים (לא יודע את המילה העברית. באנגלית זה TRANSGENIC - אדם או חיה שהושתלו בו גנים של יצור מסוג אחר. למשל: קוף שהושתלו בו גנים אנושיים), וכ"ו.

כמו תמיד, גם כאן קרייטון מעצים את האירועים שהוא טווה, כלומר מתא אירועים שעדיין לא יכולים, או לא מתרחשים, במציאות - אפשר אולי לקרוא לזה מדע בידיוני - אבל כאלה שבהחלט יכולים להתרחש בשנים הקרובות מאוד.

אז כמו שכבר הבנתם, העלילות מאוד מותחות, הספר מאוד קולח ומרתק - בעיקר בגלל הנושא שלו והמידע שקרייטון מספק בספר בעקבות התחקיר הענק שהוא ערך. למשל, הידעתם שבארה"ב יש חוק שקובע שברגע שרקמה של אדם נמסרת לגורם כלשהוא, למשל מעבדת מחקר, הרקמה הזו כבר לא נחשבת שלו ומי ש"רכש" אותה יכול לעשות בה ככל העולה על רוחו? או שהיום בעולם חברות רושמות פטנטים על גנים ספציפיים? למשל חברה כלשהיא מגלה את הגן שגורם לסרטן השד ורושמת עליו פטנט. קרייטון משווה את זה כמו לרשום פטנט על אפים. לכל אחד בעולם יש אף, ואי אפשר לרשום פטנט על משהו שיש לכל אחד. כך גם בעניין הגנים.

אז גם כאן, כמו תמיד, קרייטון מטיף לעמדותיו בנושאים המורכבים הללו, אך כשזה עטוף בעלילת מתח טובה, זה ממש לא מרגיש כמו הרצאה או הטפה. זה פשוט מעניין. אני ממליץ מאוד, בעיקר למי שהנושא מעניין אותו. אני לא יודע אם הספר תורגם כבר לעברית, אבל אני מניח שכן.

כרגיל, היתה לי התלבטות מה להתחיל לקרוא עכשיו. בא לי דווקא ספר בעברית, והרי שני הסופרים הישראליים היחידים שאני קורא הם דויד גרוסמן ומאיר שלו. אז לגרוסמן אין ספר חדש וקראתי כבר את הכל שלו. למאיר שלו יש כמה ספרים שלא קראתי, ביניהם יונה ונער ופונטנלה. אולם, כשעברתי על ארון הספרים היהודי שלי, גיליתי שמסתתר לו שם ספר של קפקא שעוד לא הספיקותי להגיע אליו, וגם את הסרט סביר להניח שלא ראיתי. הספר נקרא "הנעדר", רואים בו כראשון מבין הטרילוגיה של "המשפט" ו"הטירה" (ששניהם כבר קראתי, נהניתי וסיפרתי לחבריי) והחלטתי לבסוף לקרוא אותו עכשיו.

אני יודע שיהיה לי קשה גם לעבור מאנגלית לעברית (שהיא שפת האם של אמא שלי) וגם לעבור מספרים (יחסית) קלילים לספר כבד, ארכאי וישן של קפקא. אבל כמובן, פה הטעות הגדולה שלכם. כי למרות שקפקא הוא אולי ישן, הוא ממש לא ארכאי, והסיפורים שלו נוגעים בדמות האנושית ובהתמודדות שלה עם הסובב אותה - וזה תמיד תמיד אקטואלי.

בכל אופן, אני מבטיח לעדכן בנוגע לספר.

ביי.

לבלוג של יואב ברונר