"היי, הנה המורה למוסיקה המיתולוגית" נשמעות קריאות כשפוגשים את נחמה   בת ה-70 שהרי היא פיסת היסטוריה ונוסטלגיה של הקיבוץ ושכל  מה  שטוב היה גלום אי פעם  ביד מרדכי.

   נחמה מוזיקאית בעלת תואר שני בחינוך מוזיקלי, עוסקת  גם  היום אחרי הפרישה בשילוב אומניות   עם רקורד של  40 שנה כמורה לגילאי הגן עד  כיתה ו'. מאז שחרורה מהצבא  כשרטטת, שליטתה  בכמה  כלי נגינה כפסנתר,חלילית וקרן יער, כולם מתגייסים לטובת חיי התרבות של הקיבוץ, הכנת  תפאורה,שירים למקהלה,הזמנות לחתונה,הדפסת חולצות, הכל לטובת  האירועים והחגים  שהקיבוץ  עבר במשך השנים.

   בדפי  השיר המצורפים לתערוכה, במילותיה שלה  תסביר נחמה מדוע לדעתה אינה ציירת :

         "מכחול חיי הוא שיר, יותר טוב שפכטל מסובבת אותו בקלילות בין  אצבעותי

           אלה  שפורטות על הפסנתר או   ששארית חימר עדין  דבוקות בהן, אפילו מחשבה לא נחוצה

           רק סיבוב חופשי, משתלח והוא שיביא את הקו,קו המעוף של  ציפוריי ....

כן, הקו המסתלסל ובוקע ממריחות הצבע  העבה ונמרח בנדיבות ומסתיים  בצפרים, כך יודעת נחמה  שהציור תם ונשלם. כי נחמה  לא איש של התיפיפות "אני יודעת מי שאני ודרך  הנחת הצבע פתאום מתגלים לי פרטים כמו ב"ג'קי הציור השבועי "

פרצופים נשיים  בעלות ריסים  ארוכים,תנין פוער לועו, עובר היושב בתוך  סירת קליפת אגוז ובעיקר צפרים בלי סוף".

    נחמה שייכת  למציירים בלי מודע, אינטואיטיבית שמתפתח תוך כדי עשיה,ראשיתו קבוע אבל אין לדעת מה תהיה  אחריתו כפי שכך   קורה  כהיא מנהלת את השיעורים  באשכול אומניות בבית הספר.  "השיעורים שלי בגן הם שעשוע פרפראות המכיל תנועה,שירה,דיקלום ואילתור. כמו לפסל ילדים ולגרום להם להתנועע בחיבורם עם חבריהם.כשהורי הקטנים  שבילדותם  אף הם  היו תלמידי שומעים שיש שיעור הן נרגשים ומעודדים . וכך מחזירים  לי העצמה אישית. אני מצליחה להזרים שיעור מבלי  שידעתי מראש לאן יגלוש ולאיזה חוף ישחה...

  " נחמה בכל העבודות שלך  גם האחרונות,  אין זכר למלחמה שעדיין   בעיצומה כאילו לא מתרחשת ואתם  ממש הייתם על הסף שיכנסו  לקיבוץ מחבלים" , אני שואלת אותה. נחמה למשמע השאלה עושה  תנועה  של נפנוף  על זרועה כאילו מסירה משם דוק של  משהו מזוהם לא נראה  "לשמחתי הקיבוץ לא חווה את הזוועות לכן אני מנפנפת את המלחמה שלא תדבק בי "

  המ הקשר שלך לצפרים שכה  רבות מאכלסות את ציוריך ? "אולי הן מסמלות חופש אולי שירה" היא עונה.

   ואין כמו עוד שיר שמרים    עוד קצת את המסך  להבין  מי זאת  נחמה מן בת  ה-70.

        "מכחול חיי סורג את מהותי. כל עין צופיה מיד יודעת  ידה של זו היה כאן,

          עקבותיה ניכרות. מי יצילני  מעצמי  מכחול חיי מסגיר אותי "

    מי שרוצה  לראות ולפגוש ממתק אנושי המיצג  את כל הטוב שנשאר עדיין ממושג הנקרא קיבוץ,יגיע ל"בית הבאר",שם עד   סוף יולי  תחכה לו נחמה מן.