הוא נולד כפאטה מורגנה ,בית  קפה שעין  אשקלונית לא ראתה כמותו. ליד מכון  הקעקועים "אריסטו"  הקיים  כשנתיים ,מצטרף היום בית הקפה כשמו.  ואם תשאלו  מה ענין הפילוסוף היווני  לעיר ובכן הכל התחיל בארי אדרי בנה של  שרונית,בחור שלמד ועבד במחשבים שיצא ללונדון ללמוד את תורת הקעקועים. ארי שסיומת שמו הפכה  בפי חבריו לאריסטו, הינו  בעליו של מכון המשופע ברהיטי וינטג' מוזהבים ומסולסלים,כסאות שמושבן  רקמת גובלנים,שטיחים ופסלים  היושבים על כני שיש קורינתיים. ארי שמולו התרוקן  נכס מיושביו, החליט שחשוב יהיה  לשכן בתוכו בית קפה ולשם כך פנה לאמו שרונית. 

      וכאן הוא המקום  להפנות   זרקור למי שעומדת מאחורי כל   הקונספציה העיצובית שהתחילה במכון הקעקועים.

      שרונית אדרי,אם לשני בוגרים בשנות העשרים, ארי ולי שהיא מילדות רקדנית בלט שלמדה באשקלון ומשם פרשה  כנפים עד שהגיעה ל"בלט ירושלים" שהוא  אמנם לא "בלט רוס" של דיאגילב ,אבל בהחלט נמצא במקום גבוה  בתחום הבלט   הקלאסי הישראלי. כיום היא ממלצרת  בקפה של  אחיה עד שתחליט על המשך  דרכה.

  שרונית אדרי חנוטה בגי'ינס וגופיה לבנה,שיער בלונדיני גולש ושפתיים  משוחות באדום שני, כולה לוקל פטריוטית המעלה על נס את החינוך שקבלה בביה"ס היסודי "רותם"    בשכונת שפירא בניהולה של זיווה וולך המנוחה.

"תמיד ציירתי ואת החותם  קבלתי בכתה ה' כשאת הציור שלי בנושא השואה צרפו   לשאר העבודות בנושא זה  התלויות כיום 

ב"יד ושם" בירושלים.

שרונית אוטודידקטית  בנושא  האמנות אבל  לפרנסתה התחילה  בעיצוב שיער מה שנקרא בשפה העממית "ספרית". היא לא נוקבת בשמות בתי ספר או אקדמיות לאמנות אבל  מנסיון העיצובי והרב תחומי  לתת פתרונות להגשמת חלומות  של  המבקשים , היא מפנה אותם ל"קטלוג" שצברה  במשך השנים והיום בדף הראשון  מתנוססים שני ה"אריסטואים" באפרידר.    

 "ברגע שארי הגה את  רעיון בית הקפה  נגשתי למקום  ובחנתי מה אפשרי להוציא ממנו. פתאום באחת היתה לי הארה,ויז'אן

וידעתי מה עלי לעשות. דבר ראשון להכניס את הצבע הירוק,צבע  הפריחה והצמיחה ".   ומכאן על הקיר המרכזי  לכניסה  לקפה 

ניצבות 2 דמויות  נשיות מהעבר היווני-רומי בטוגות טובלות בירוק צמחי. מסביב  לאורך הקירות  החיצוניים שפע  עציצים ובהם סוגי צמחיה    שונים (כל הידע מגיע מהגינה הגדולה שבחצרה הפרטית).  מהתקרה החיצונית משתלשל  "יער" של שרשרות צמחים. בתוך בית הקפה עצמו כסאות מרופדים  בגובלינים,כורסאות בסגנון לואי,פסלים   קטנים ומלאכים,תמונות רקומות, כל אלה מוארים ע"י  ז'רנדול (נברשת) ענקית קריסטלית. ריח הקפה המשכר מפנה  את המבט לבר הקפה שם  ניצב חברו של  ארי

דילן עם נסיון עצום בבריסטה (מוזג  המומחה בקפה) שהוא גם אופה  במיוחד את  הקינוח האמריקאי האנונימי בינתיים הקרוי

bread  puoding וכמו כן את שאר המאפים שכולם על טהרת  home made  ואליהם מצטרפות   לויטרינה העוגות  שאופה אימה של  שרונית.  הכלים והסכ"ום סוגרים את  ענין הוינטאג'. מסלול החיפושים והקניות של שרונית בשווקי הפשפשים  והמחסנים  ברחבי העולם,מביאיים אותה להתמודד בקלות  עם  כרישי סוחרים  ידועים בענף זה. היא פלפלית ויודעת יפה מה יש

לפניה  ואף אחד לא יכול  למכור לה "לוקשים". 

    וכך יכולים   האורחים המגיעים  לבית הקפה לשבת  סביב שולחנות קטנים משיש ודרך החלונות הענקיים להשקיף לעבר  העוברים ושבים. לפניהם ולצידם צלחות וינטג'יות וספלים מוזהבים המקושטים באדונים וגבירות בסגנון "רוזנטל". ולמרבה  המזל

זכתה  שרונית לרכוש סט ייצור מתוצרת "נעמן" מי שהיתה   אחת מתעשיות הקרמיקה ופורצלן   לפני   כ-40 שנה בישראל.

    משפחת אדרי שכבר  מרגישה את כנפי ההצלחה באשקלון ממשיכה לגלגל את רעיון החייאת המרכז ההיסטורי של אפרידר

שחלמו ובנו אדריכלי דרום אפריקה  היהודיים  בשנותיה הראשונות  של מדינת ישראל.