ב"לרדת בגדול" אין חתיכות בביקיני כמו ב"הדוגמניות", ולכן אין בדיוק במה לשטוף את העיניים וגם אין יציאות שהופכות לקאלט (עוף זה ציפור; למה שאלה בחשבון?) המתחרים לא יוצאים לאתרים אקזוטיים כמו "פעם בחיים", כולה שוהים בווילה בנחשונים.

 
הם לא רוקדים כמו ב"רוקדים עם כוכבים", לא מבשלים כמו ב"המטבח" ולא שרים (או מזייפים) כמו ב"כוכב נולד". התככים שלהם מחווירים לעומת "הישרדות" ואי אפשר להזדעק על ניצול כמו ב"סופר נני" כי המשתתפים אינם ילדים והם יודעים בדיוק למה הם נכנסו ולקחו בחשבון את החשיפה, תרתי משמע.

 
אם כבר, "לרדת" הכי דומה בעיניי ל"משפחה חורגת". אמנם אי אפשר להשוות בין אלון גל הכריזמטי בעל ההבחנות המדויקות לציפי המציקה עם הקול החורק שלא מצליחה להסתיר את העובדה שהיא קוראת מטלפרומפטר, אבל גם "לרדת" לוקחת אנשים שיש להם בעיה להסתדר עם תקציב (הפעם תקציב קלוריות ליום) ומנסה ללמד אותם להתנהל אחרת ולשנות להם את החיים. זה לא אומר שעל הדרך לא יחפשו בהפקה את הצהוב ויציגו את המתחרים ברגעי השפל שלהם כשהם רצים, מושכים, דוחפים ומזיעים ללא חולצה ועם צמיגים רוטטים. הרי צריך רייטינג.

 
כבר בתחילת הדרך חולקו המתמודדים לשתי קבוצות יריבות עם חולצות בצבעים שונים: אדומים (סבאנה?) וכחולים (ג'יבארו?). בהמשך תצטרף בהפתעה גם הקבוצה השחורה שבאה לנקום (סובארו?). כמו בכדורגל וכדורסל, מהרגע שקיבלו המתחרים חולצה צבעונית מיד התפתחו אצלם גאוות יחידה, מחויבות לקבוצה ואיבה כלפי הצבע השני. הם עוקצים את "האחרים" ומלכלכים אחד על השני כמו ילדים בבית ספר יסודי. מנגד הם מגנים בחירוף נפש על המורה שלהם, סליחה, המאמן. אם בן גוריון היה שומע אותם מדברים בסוף התוכנית, בשלב ההדחה, הוא היה מתמוגג (למי ששכח או לא שמע, הנה דבר הקפטן: "הישרדות הקבוצה לפעמים יותר חשוב מהישרדות הפרט. והאנשים בקבוצה הזו מבינים את זה").

 
המשימות לא היו מעניינות במיוחד (משימה לימודית לנחש איזו ארוחת בוקר הכי פחות משמינה ומשימה פיזית, לשחות לאי שעשוי מחומר בלתי מתכלה, לטפס עליו, להוריד דגל ולשחות לחוף. וואו) אבל המשימות הן לא הדבר החשוב. שהרי כרגיל, יותר משהראו לנו תוכנית הראו לנו מה המתמודדים חשבו על המצב וזה על זה. והעונה - חידוש! גם המאמנים עוקצים זה את זה וגם את פרשנותם ומחשבותיהם עלינו לסבול.

 
תהיות

 
♦ בתוכנית השנייה נשקלו, אם ספרתי נכון, 17 מתמודדים. זה המון ובגלל זה השקילה נמשכת ומתארכת עד בלי די. באמת חייבים למשוך עוד כמה דקות ולתת למאזניים להפיץ קולות אלקטרוניים וצקצוקים כל כך הרבה זמן? אולי תרחמו עלינו ותראו את המשקל מהר יחסית, נגיד תוך 5 שניות? תשמרו את ההשתוללות של המספרים רק לרגעים המותחים והמכריעים. מה דעתכם?

♦ ועוד בעניין השקילה: למה המתחרים צריכים להוריד חולצה כשהם נשקלים? זה מביך אותם, זה משפיל וגם לא ממש נעים לצפייה.

♦ בתוכנית (השנייה, להזכירכם) נשמעו ביטויים כמו "זה חיים או מוות" "זה מותח כמו בגמר" ורחלי לא הפסיקה כל השקילה להתפלל בדבקות לבורא עולם ולעשות פרצופים מודאגים. מה יקרה כשנגיע לחצי הגמר? לגמר? לאן יעלה רף המתח אם כבר בתוכנית השנייה זה "חיים או מוות"?

♦ למה ציפי קוראת למתמודדים במשקל 150 קילו בשמות חיבה של ילדים בגן כמו "יוסל'ה ואסי'לה?

♦ ציפי שביט מכריזה בסוף התוכנית שמהיום חוקי המשחק משתנים. האם ערוץ 10 לא מסוגל להחזיק באף פורמט בלי לשנות אותו חזור ושנה? שוב, זו רק התוכנית השנייה. כמה עוד שינויים מחכים לנו עד הגמר? מישהו רוצה להמר? האם אנחנו צפויים לקבל נחש צפע במגורי הבנות באחת התוכניות הקרובות? האם אלון, שנראה כמעט רזה ליד מתחרים במשקל 160 ק"ג, הוא שתול של ההפקה?