תיאטרון הקאמרי נאמן למסורת שיצר בעצמו לערוך בקרים מיוחדים כמחווה למשוררים, שחקנים, זמרים ואנשי אמנות שהפכו לעמודי תווך בתרבות הישראלית, ערך ביום שישי האחרון מחוה כזה למשורר יעקב אורלנד חתן פרס ישראל שאליהו הכהן קרא לו "פייטן הזמר העברי".

אורלנד מיוצאי אוקרינה שנפטר בשנת 2002 היה מחלוצי המשוררים שכתבו עם קום המדינה. למרות שני מופעים שהתקיימו באותו בוקר והכרטיסים היו במחיר של הצגה רגילה, היה האולם מלא עד אפס מקום בשניהם, דבר המעיד שהקהל מתעניין באירועים מסוג זה.  

הבוקר התחיל עם שרהל'ה שרון ודברי קישור של המנחה ג'קי לוי שנכתבו ע"י שמרית אור שהיו קשורים כמובן בתולדות חייו של אורלנד כשבין לבין הושמעו משיריו בביצועים שונים. זה היה בוקר שהיו בו מהנוסטלגיה והופיעו בו אילנה רובינה וישראל יצחקי (שהתקבל במחיאות כפיים סוערות וממושכות), משפחתי והופיעו בו בשירה והקראה בתו של אורלנד שמרית אור ודור ההמשך עם הופעה של בועז מעודה ,רינה קינן ואח'.  

הועלו זיכרונות וניתנו גם הסברים על היווצרותם של שירים מסוימים כגון "שיר על שושן אדום לבן" אורלנד עם אשתו ומרדכי זעירה ישבו בבית קפה. זעירה קנה שושן אדום ואורלנד שושן לבן ואז שרה אשת אורלנד אמרה.יש שושן אדום ושושן לבן חסר רק שיר. אורלנד קם ותוך כמה דקות כתב על מפית נייר את השיר. שותף מרכזי בכתיבת השירים היה מרדכי זעירה שהיה בינו לבין אורלנד מוצא משותף וכן שרות בבריגדה. זעירה היה בא עם מנגינה מוכנה ולפי השריקה שלו אורלנד היה כותב את המילים.  

עריכת הערב שהייעוץ האמנותי ניתן ע"י שמרית אור והעריכה המוסיקלית נעשתה ע"י רמי הראל היה על רמה גבוה ביותר, מגוון ומענין. הופיעו בו זמרים מכל התקופות ודרור קרן הקריא משירי אורלנד. בין השירים שהושמעו - היו לילות, עץ הרימון, שיר הבוקרים וכו'.

מאחר והמופע כולו היה מוקפד מאוד וניתנה תשומת לב מיוחדת לכל פרט ופרט ואני מרשה לעצמי להעיר הערה זו: בעומק הבמה הוקרנו על מסך צילומים, מילים, מסמכים וכו'. תפאורת הבמה נבנתה כך שלא אפשרה ליושבי הצדדים באולם- בהערכה שלי חצי מהאולם- לראות את המסך בשלמותו אלא חלקים ממנו בלבד.

קריאות מהקהל לא עזרו כי כך נבנתה הבמה מלכתחילה ולא היתה כל אפשרות לתיקון לאחר שהמופע התחיל. רצוי במופעים הבאים לשים לב גם לכך.    

לראות או לא לראות: זה היה מחוה יפה הראוי לציון שבא להנציח ולהזכיר את פועלו של "וירטואוז השפה" יעקב אורלנד