"מייק" הוא מחזה מוסיקלי מאת גדי ענבר אשר עלה בינואר בתיאטרון בית ליסין, ומאז ממלא את משבצת הפקת המחזמר בתיאטרון זה. המחזה מועלה בליווי תזמורת חיה על הבמה כאשר במחזה שובצו שיריו הידועים.

 
האירועים במחזה עוצבו בהשראת חייו של מייק ברנט, אחד מכוכבי הזמר הגדולים בשנות השבעים, אשר לא מצא את דרכו בישראל, אלא הצליח מאוד באירופה. במותו הותיר אחריו סימני שאלה גדולים כדוגמת מערכת היחסים הטעונה עם הוריו, שאיפתו להצליח ולהיות כוכב ומחיר התהילה. המחזה מתחיל ומסתיים בתמונת הלוויתו של מייק ברנט ובהגעת אימו למשרד האמרגן השני שלו, ומשם חזרה אל העבר, ערב הבחינות ללהקה צבאית חרף התנגדות הוריו וחרף מצבו הבריאותי שלא אפשר לו להתגייס לצבא. מהופעה בודדת באיראן לאחר מות אביו הגיע לפריס, וכעבור מספר חודשים הוחתם אצל האמרגן ז'ראר טורנייה. מייק הצליח לכבוש את לב הקהל והצליח מאוד בצרפת, אך שאף ליותר, ולכן עזב את אמרגנו הראשון, ועבר אל אמרגנו השני, סיימון ויינטרוב. מכאן ואילך החלה הידרדרותו עד להתאבדותו מהקומה הששית בבניין דירות בפריס.

 
המחזה, כאמור, נכתב ע"י גדי ענבר, בעיני ענבר היטיב להציג את מערכת היחסים של מייק עם הוריו, כך שדמות אימו של מייק הינה דמות ראשית במחזה. יחד עם זאת, לעתים הרגשתי שאני לא צופה בהצגה בתיאטרון אלא בטלנובלה, שכן הדיאלוגים לא תמיד ירדו לעומקם של הדברים, מה גם שחלקם היו ארוכים מדיי ללא תכלית. בנוסף, לדעתי היה ניתן להפחית ממספר הקטעים המוסיקליים של אלביס פרסלי במערכה הראשונה ולהתמקד במוסיקה המזוהה כולה עם מייק ברנט. לאור כל זאת, שאלתי את עצמי תוך כדי הצפייה בהצגה עד כמה מחזמר ביוגרפי יכול להחזיק את הקהל מרותק. את המחזמר ביים מיכה לוינסון, והוא השתמש בבמה רוויית תפאורות מתחלפות מכל הצדדים ובוידאו ארט המוקרן במרכז הבמה. הבימוי היה בהחלט זורם והמעברים בין התמונות היו טובים. יחד עם זאת, בחלק מהמקרים הייתי מעדיף מינימליזם על פני פעלולי הבמה.

 
על הניהול המוסיקלי, העיבודים והמוסיקה המקורית הופקד קובי אשרת, אשר עשה עבודה נהדרת - השירים שובצו במקומות המתאימים ע"פ עלילת המחזה, ונהניתי מאוד מהעיבודים לתזמורת. התפאורה המרשימה במיוחד עוצבה ע"י כנרת קיש והיא, כאמור, רוויית פעלולי במה מלמעלה ומהצדדים המאפשרים את שינויי המקומות בהם מתרחשת העלילה. עיצוב התאורה ע"י קרן גרנק יצר תחושות מתאימות של נוכחות בהופעה חיה של זמר באצטדיון או באולם קונצרטים. התלבושות היפות אשר עוצבו ע"י יוסי בן ארי בהחלט התאימו לרוח התקופה ולכל אחת ואחת מהדמויות.

 
ההדרכה הקולית בוצעה ע"י דוקי עצמון אשר עשתה עבודה מופלאה וניכר כי גם דן שפירא קיבל הדרכה מצוינת וגם כל אחד מהשחקנים במקהלה. כמו כן, עיצוב הסאונד ע"י איציק פריד היה מצוין. יצוין גם קלוד דדיה שהופקד על התנועה ועשה עבודה יפה.

 
בתפקיד מייק ברנט שיחק דן שפירא, אולי השחקן הצעיר המבטיח ביותר בבית ליסין כיום. דן הוכיח בעבר את יכולותיו כשחקן בדרמה ב"נערי ההיסטוריה", אולם ב"מייק" הוא מביא בנוסף לקסם האישי שלו קול נהדר ונותן ביצועים מצוינים לשירים, ומתגלה כמוסיקלי מאוד. דן שפירא הצליח להמחיש היטב את הפער בין חלומותיו ושאיפותיו של מייק לבין המציאות בה הוא חי, אשר סופה היה אסון. הוא בהחלט היווה את הגיבור הטרגי הקלאסי - היפה, המוכשר והצעיר אשר מצא את מותו בנסיבות מצערות, אולי תוצאה של חטא ההיבריס. את כל השירים ביצע בצורה טובה מאוד, אולם בעיני חלק מהם היו מוצלחים במיוחד : mais dans la lumiere, laisse moi t'aimer, qui saura, dis-lui, c'est comme ca que je t'aime.

 
בתפקיד ברונה, אימו של מייק ברנט, שיחקה יונה אליאן -קשת. אין ספק שיונה היא אחת מהשחקניות הטובות ביותר בארץ (האהובה עליי ביותר), ובנוכחותה כובשת את הבמה, מגלמת כל דמות בצורה אמינה עד הפרטים הקטנים ביותר. היא המחישה היטב את דאגתה למייק ואת הכאב כתוצאה מהיותו רחוק ממנה וכתוצאה מהעבר הרודף אותה, ותיבלה זאת בשילוב ההומור הפולני-אשכנזי ובשילוב היידיש.

 
בתפקיד דומיניק, חברתו של מייק, ובתפקיד זונה שיחקה מיה דגן. מיה עשתה עבודה טובה מאוד בגילום שני התפקידים השונים זה מזה בתכלית. את תפקיד הזונה בתחנת המשטרה גילמה בהומור ובקריצה המאפיינים אותה ואילו בתפקיד דומיניק הקסימה בנוכחותה.

 
בתפקיד סימון ויינטרוב, אמרגנו השני של מייק, שיחק שמעון מימרן. בתפקיד פישל, אביו של מייק ברנט, שיחק שלמה וישינסקי. בתפקיד הבוחן ללהקה צבאית ובתפקיד ז'ראר טורנייה, אמרגנו הראשון של מייק שיחק מורדי גרשון. שלושתם שחקנים מוכשרים שעשו עבודה טובה מאוד בגילום תפקידיהם. בנוסף, אבי סלמה שגילם את השוטר, את יוסף ובעיקר את מנואל, העוזר והמלביש של מייק ברנט, היה משעשע ומצחיק.

 
כמו כן, משחקים בהצגה : ליז רביאן (ז'אנין,שכנה, חדרנית, זמרת ליווי), רון פורטר (שוטר,שומר), יניב לוי (יומנאי במשטרה, בוחן ללהקה צבאית, מנחה טלוויזיה), תמר שטיין (שוטרת, סילבי ורטאן, אחות, מנחה, זמרת ליווי), עמי ווינברג (ד"ר רייזמן, ז'אן רנאר), ליאת צדקיהו (מנחת טלוויזיה, אחות, זמרת ליווי) והילה ברייר (ילדה, זמרת ליווי).
 

את ההצגה מלווה תזמורת חיה מצוינת : אסי טל (קלידים ותכנות), עפר שקלרסקי (גיטרה), גיא בר תור (גיטרה בס) ורן יעקובוביץ' (תופים).

לסיכום : ערב מהנה מאוד בעיקר למי שאוהב את השירים, ביצועים מוצלחים מאוד של דן שפירא, וכמובן יונה אליאן-קשת נפלאה.