אם כדאי לראות את ההצגה "ההיסטוריה של הקומוניזם כפי שסופרה לחולי נפש" המוצגת בתיאטרון קרוב, ובהחלט כדאי, זה לא בגלל המחזה שהוא לא יותר מבינוני-מטיי וישנייק, זה לא בגלל הרעיונות שידועים ושחוקים, זה לא בגלל המשחק שהוא אמנם  בסדר אך יש כמהו הרבה, זה לא בגלל התפאורה-לינור קוצ'וק- שהיא קומפקטית ויעילה, אלא זה בגלל הבימוי המבריק,  הקולח, הקיצבי, הגרוטסקי במקצת, המשעשע והמקורי של ניקו ניתאי שבזכותו יש הצדקה להעלות אותה על הבמה.  

ניקו ניתאי יצר יש מאין. הצגה משעשעת "משוגעת" שבה אינך מפסיק לצחוק, לחייך, ליהנות. 16 משתתפים בהצגה.קשה להשתלט על צוות גדול כזה ובייחוד כשכולם "משוגעים" הן החולים והן הצוות המטפל בהם אך ניקו כ"רופא פסיכיאטר" ומנצח מעולה קרא אותם לסדר, השתלט עליהם ויצר הווי "משוגע" נהדר.  

המחזאי ממוצא רומני שעזב את רומניה ועבר להתגורר בצרפת כתב את המחזה לאחר תום התפוררות בריה"מ והוא עוסק בימיו האחרונים של סטלין כאשר סופר צעיר נשלח לבית חולים לחולי רוח כדי לספר לכל האוכלוסיה שם על היופי של המשטר וזאת כתרופה לריפוי החולים.  

המחזאי השתמש בבית משוגעים כאלגוריה למשטר שאת סופו ראינו. הוא -הסופר נתקל במצבים שונים ובקטיה -ענת שגב מתמחה רפואית פנטית בקשר לסטלין המיצגת את פולמוס פולחן האישיות  והיכן מקומו. היא מלאת התרגשות מהעובדה שנמצאת עם אדם שפגש את סטלין .במשחקה היא מביעה את ההתרגשות הזו בחן רב.  

כאמור זאת הצגה של הבמאי.הוא התמקד על כל אחד מהשחקנים הרבים ויצר טיפוסים שונים.פסיכיים מכל הסוגים והמינים.קלים בינוניים וקשים. לכולם נוכחות במה גם כאשר על פי תפקידם אומרים מילים ספורות בלבד. יש ביניהם מנהל בית חולים-אילן מלאכי שהוא לא פחות משוגע מהחולים שלו,  פרופסור-שרון פרידמן, אמן בובות-אדר אשתר, איכרה-יעל יעקב, חולה עם חבל-אייל רוייט, ריבנטרופ מולוטוב-אריאל כהן, סטלין-דגן פרנקל, אשתו-דפנה יעקובוס ואח' גלריה שלמה של טיפוסים המגלמים אותם היטב.  

אינני יכול להזכיר את כל הצוות הענק .התרשמתי במיוחד משמואל וולף-הפסיכי הבינוני במשחקו השקט והמסוגנן, מהסופר יורי -עומר עציון שלא היה משוכנע בעבודה שהוא עושה, מסגנית המנהל-מיקי מרמור שהרשימה למרות הופעותיה הקצרות במהלך ההצגה, רפאלו ברזילי הנמרץ והשתלטן וכו'. פה ושם היה המשחק מוגזם אך בהתחשב בעלילה המתרחשת בבי"ח לחולי נפש הענין התקבל,  בזכות הבמאי,  כנדרש ובטבעיות ולא כמשהו חריג. הליווי המוסיקלי של פרדי גוטליב הוסיף רבות להצגה ולהפיכתה לקומדיה-סטירה ערבה לעין ולאוזן.  

לראות או לא לראות : הרוצה לראות הצגה מצוינת, שונה, בימוי רענן חי ונושם יטריח את עצמו וילך לקומה 4 של התחנה המרכזית החדשה שם שוכן תיאטרון קרוב ולא יצטער.