לרגל עשור לפטירתו מעלה בית הספר לאמנויות הבמה סופי מוסקוביץ את מחזהו של נסים אלוני שנולד ב1926 ונפטר ב1998 "הכלה וצייד הפרפרים". המחזה נכתב ב1967 ויצא בספר בתוספת מחזה קצר נוסף ב1980. בפעם הראשונה הוצג בתיאטרון בימות שאלוני היה אחד ממיסדיו. המחזה נכתב בהשראת ציור של  יוסל ברגנר- כלה וצייד פרפרים .  

הביצוע הראשון של המחזה היה כאשר אלוני שנהג לביים את מחזותיו ביים את גילה אלמגור ויוסי בנאי עם תפאורה של ברגנר. אלוני כאדם, מספרים עליו, שלא היה מציאותי לכן גם רוב מחזותיו שכתב לא היו מציאותיים. הוא לא כתב בצורה ריאליסטית לכן גם אין לשחק את מחזותיו בצורה ריאליסטית.   הבמאי נתן קריידמן הבין זאת היטב והדריך את שחקניו בהנחייה אמנותית כוללת של סופי מוסקוביץ לשחק משחק מוגזם, הבעתי, לא ריאלי ולא כפי שמשחקים במחזה של סופר אחר. בימוי כזה יצר הצגה שהיא פנינה - משעשעת, מצחיקה, נוגעת ללב ויחד עם זאת גם מלאת פיוט, הומור וסטירה וכן דרמה.  

יש בהצגה הרבה ליצנות ופנטומימה. הרבה תנועות ידים, נפילות וקפיצות. גם צורת הדיבור מעוותת כדי להצחיק. ההצגה גורמת להנאה רבה מבלי רמזים על כוונות נסתרות, מסרים מרומזים ופרושי דברים שאינם ושלא התכוונו להם. במחזותיו של אלוני אין בדרך כלל עלילה שמרתקת את הקהל או תוכן מעמיק. אלו מחזות של אוירה. זו כנראה גם הסיבה שלמרות שאלוני הוא חתן פרס ישראל לספרות,  מחזותיו אינם זוכים לפופולריות רבה הן בין הקהל והן בין התיאטראות.  

עלילת הכלה וצייד הפרפרים היא  על מפגש דמיוני בין כלה שברחה מהחתן וחתונתה לבין צייד פרפרים כפיתי. היא ברחה כיוון שהחתן -חלילן לא ידע להגיד את שמה-מי אלא תמיד רק ניגן את שמה דהיינו את התו מי כשמה. גם הגיבור השני במחזה דהינו הצייד מוזר ומשונה. הוא צד את הפרפרים רק כדי לשחרר אותם לאחר מכן כי אינו מעוניין בפרפר עצמו. יש הקבלה בין הכלה לפרפר. כשם שהיא ברחה מחתנה כך גם הפרפר בורח מהרשת כאשר הוא נתפס.  

משחקם של הכלה-מי-מירי עוזיאל וצייד הפרפרים-גץ-רז וינר מעולה. הוא הססן אינו מתחיל עם מי אלא רק כאשר היא פותחת בשיחה עמו ועונה על שאלותיה. הוא אמנם צייד אך עד היום לא תפס אפילו פרפר אחד. הוא מוזר הוא קירקסי לפחות בהופעתו עם השפם הדומה לשפמו המפורסם של דאלי הכלה תמימה אך דורשת בתוקף את שלה . שניהם בודדים. שניהם זקוקים לחברה . המחזה הנחמד נגמר לצלילי מרש החתונה.  

לראות או לא לראות: מחזה תמים סוריאליסטי בביצוע ובימוי טובים מאוד. כדאי לראות וליהנות.