כבר כמה ימים שאני לא ממש רואה טלוויזיה, אבל כן מעודכנת בחדשות הזוועה הנופלות עלינו כל בוקר מחדש. בדיוק בגלל הזה היה לי קשה לגלות אמפתיה כלפי רנין הבוכה על לכתו של שי מהבית. מה לעשות, שאת כל האמפתיה שלי כבר גייסתי להילה לבית בכר, ושני ילדיה הקטנים יובל וירדן, שנרצחו על לא עוול בכפם, לארבעת ההרוגים בתאונת מטוס הססנה, לכל ההרוגים בתאונות הדרכים, ואולי גם קצת, ולהבדיל אלפי הבדלות, לציפי לבני שלא הצליחה להרכיב ממשלה אחרי שש"ס והעבודה סובבו אותה על האצבע.

היינו די קרובים, אבל שוב לא תהיה לנו ראש ממשלה אישה, וזה משמעותי יותר מכל משמעת סיגריות ומכל הגדרה שבה כן או לא יגדירו את שפרה. בבקשה בבקשה, תעיפו את אותה כבר. עלתה לי על כל העצבים הרופפים גם ככה. שתגדיר את עצמה איך היא שרוצה, כן שיוך עדתי לא שיוך עדתי, העיקר שתעשה את זה בחוץ. כי לפי השיוכים החברתיים, היא לא יוצאת משהו. כרגע זה בעיקר היא וצבר נגד העולם, עם קצת חיזוקים מליאון. והנה, כבר הביאו משתתפת חדשה (אינה) שמתכוונת לגנוב את צבר, אז מה יישאר לה, גבר שהוא אישה? (או במילותיו של בובליל: "מהו ומיהו ליאון?").

כן, קל לשכוח את החיים האמיתיים כשצופים ב"אח הגדול". במקום המציאות הכואבת אנחנו מקבלים פצצת צחוק בדמות שמונה ונסות במבטא צרפתי, שמספקות דמעות של צחוק במקום דמעות של עצב. ושוב החברים פישלו במשימה השבועית, וחטפו קיצוץ משמעותי בתקציב המזון. איזה "מזל" שבא האח הגדול וסידר לליאון, עינב וארבעת החדשים משימה שיכולה להכפיל בחזרה את התקציב.

לא התעמקתי בחלק שבו הוכרז על המשתתפים החדשים. יהיה מספיק זמן להכיר אותם, ולגלות את פרצופם האמיתי מלא הפוזות - אוקסימורונים כמו החיים בווילה. או הבית. או הסוויטה. או איך שלא קוראים לזה עכשיו. יאללה שיירד קצת גשם וישטוף שם את כולם. קצת צינון לא יזיק לאף אחד.

לבלוג של רב ערוצית