המחזה "היום ה-24" מאת המחזאי האמריקאי, טוני פיצ'ירילו, מועלה בימים אלו כהצגת בוגרים בבית צבי. המחזה נכתב בשנת 1996, ואף עובד לסרט, וכעת הוא מועלה בנוסח עברי של דניאל אפרת ובבימויו של אלון טיראן.

ההצגה עוסקת בעימות בין שני גברים. חמש שנים לאחר שבילה לילה חד פעמי עם גבר מתמודד טום עם מחיר הבגידה באישתו. הוא נפגש שוב עם אותו הגבר, דן באופן מקרי אך מתוכנן, ומפגש זה גורם לשניים להתמודד עם עברם האפל ומעלה שאלות לגבי הבחירות אשר עשו במהלך חייהם. במהלך יממה טעונה וארוכה הם נאלצים להתמודד לראשונה עם האמת.

במהלך הפגישה המחודשת דן מבין שהוא ביקר בדירתו של טום פעם, והאחרון מזכיר לו את הלילה שבילו יחד חמש שנים קודם לכן. טום לוקח מדן בכוח דם כדי לבדוק האם הוא זה שהדביק אותו בנגיף האיידס, וזאת כדרך התמודדות עם התאבדותה של אישתו, ואוזק אותו בדירתו. טום אומר לדן שאם יגלה שתוצאת הבדיקה שלילית ישחרר אותו, ואם יגלה שתוצאת הבדיקה חיובית יהרוג אותו. מכאן ואילך, השיחה בין השניים הופכת לקולחת, מלאה בנקודות ובחומר למחשבה, ומעלה שאלות לגבי מהי אחריות ומהי האמת של כל אחד ואחד מהם?

הבימוי של אלון טיראן היה טוב מאוד, ונראה כי מעבר להיותו הבמאי, הוא גם קשוב לשחקנים, ועל כן ניכרת עבודה מוצלחת ופורה ביניהם. למעשה, הבימוי כאן (וגם המחזה עצמו) אינו נשען על תפאורה ועל אביזרים, אלא הוא נסמך לגמרי על יכולותיהם של השחקנים בהעברת הדיאלוג הארוך בצורה טובה ומעניינת. ראוי לציין, כי התרגום של דניאל אפרת מצליח לשמור על עניין לכל אורך ההצגה, ומצליח לחרוט בזיכרון משפטים מסוימים עם חומר למחשבה.

התפאורה שעיצב זאב לוי יצרה את המינימום הדרוש, והמחישה את העובדה שטום מתגורר בדירה ישנה של סבו שנפטר. כמו כן, התאורה שעיצב יעקב סליב הייתה יפה, והמחישו באמצעותה היטב את חלוף השעות עד לגילוי האמת.

שי אגוזי (בוגר בית צבי מחזור מ"א) בתפקיד טום היה מצוין, והביא לידי ביטוי היטב את תסכולו של טום מהתאבדותה של אישתו, והמחיש היטב את השינוי שעבר מגבר ביישן ולא מנוסה לכאורה, לגבר דומיננטי, חדור מטרה ואף אלים. במקביל רגשותיו מתפרצים, והוא חושף את בחירותיו ואת אי שביעות רצונו מהן. לאחר גילוי האמת הוא הפגין היטב את הטלת האחריות על דן, והשאיר לאחרון להתמודד עם האמת מבלי להרוג אותו, מה שללא ספק כואב וקשה יותר.

יוסף (ג'ו) סוויד (בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א) בתפקיד דן היה טוב מאוד, אם כי לדעתי אופי תפקיד זה דומה לתפקידים אחרים שאותם גילם בעבר (למשל ב"ללכת על המים" או "הבועה"). יחד עם זאת, הוא הדגיש את השוני באופי שלו לעומת זה של טום, ועשה זאת היטב. מדי פעם הייתה לי תחושה שאינו משתמש נכון בקול שלו, דבר אשר מוביל לצווחות שלפעמים אינן מתאימות לסיטואציה.

כמו כן, אציין, כי ההצגה אמנם עוסקת בשני גברים הומוסקסואלים, או לפחות באחד שמגדיר את עצמו כזה ובשני שאינו מוכן להגדרה זו, אך אפשר לראות בה דיון בנושא רחב הרבה יותר. הדבר משמש בסיס ליצירת הדיאלוג בין השניים, אך הדרמה שנוצרת מצליחה לחדור לרבדים נוספים, לאו דווקא כאלו שקשורים להומוסקסואליות ולאיידס. בכלל, אני סבור שהמחזה מעלה שאלות לגבי לקיחת אחריות ולגבי הקושי להודות באמת, בייחוד כאשר היא מרה.

סיכום : תרגום מצוין, בימוי ושחקנים טובים מאוד. מומלץ!

התמונה מתוך אתר בית צבי.